תמר יפה שלי,
היום אנחנו עוברים לשעון קיץ. הימים מתארכים וריחה המוכר של תקופה חדשה נישא באוויר. החיים מלאים בטעם, איך אוכל לתאר את ההרגשה הזו? טוב, טוב מדי, האימה אורבת מעבר למפתן היא שכל זה ייפסק.
כן, אני יכול להתלונן. הבית קטן מדי, דוחות חניה, פוליטיקה. אבל האמת היא שאני אוהב את החיים שלי פה, את המשפחה הקטנה שלי עם טלי ונֹגה.
תל-אביב בלעדייך: הסילון עדיין שם, וכל פעם שאני עובר בחוץ אני מנסה לזהות אותך בבר. כשאני נכנס לבן-יהודה אני אינסטינקטיבית מחפש את הטלפון כדי להתקשר אלייך. שלטים של חגיגות ה100 לת"א, פנקס פינת ברנדייס, ועוד מעט הים שיפתח את שעריו לעונה.
היה מקסים לראות את הכרטיסים להופעה בתמונות ששלחת. פעם הופעות מוזיקה נתנו לי את הטעם והמוטיבציה. היום אני יודע שההופעה היא רק תירוץ נהדר כדי לבוא אלייך, להשתתף כמה ימים בחווית פריז שלך, חוויית חיים כ"כ משמעותית בעבורך, לקחת חלק גם בזה.
את איתי? או שאת עדיין שיכורה מהאביב היפה ביותר שראית, מהצחקוקים בגני-לוקסמבורג, מהנסיעות במטרו עם כל האנשים היפים האלה מסביב, מהאהבה שהעיר החושנית הזו רוחשת לך.
נשיקות וחיבוקים, תיכף מגיע, רם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה