אבא

ואז, יומיים אחרי שרם טס חזרה, אבא שלי בא. ביקור ספונטני, קצרצר. בחיים לא היתה לי הזדמנות להיות ככה עם אבא. אבוש. זה היה לי חשוב שיראה איך החיים החדשים שלי נראים, רציתי שיהיה גאה בי.
הוא בא לסופשבוע. הסתובבנו ברחובות, בגנים, בסימטאות. ארוחת שישי במסעדה טובה, שנינו סבלניים למרות 40 דקות ההמתנה לשולחן. בתי קפה, ברים, גבינות, יין. סחטיין.
הביקורים האלה מאפשרים היכרות מסוג חדש. עם אימא זה תמיד קל, אבל פה פתאום היתה לי הזדמנות להסתכל על אבא שלי באופן קצת אחר. הפנים שלו מקומטים יותר, הזקן יותר לבן, ירד קצת במשקל (כן זה רק ספורט, רק ספורט), הולך עם ז'אקט, משחק אותה קול גם כשהוא לא מדבר מילה צרפתית.