אוגוסט

פריז עיר רפאים. כל תושביה יוצאים לואקאנס המהולל, ואת מקומותיהם מחליפים (רק פיזית, יש לציין), כמויות בלתי נגמרות של תיירים עם מצלמות על הצוואר. אני מוצאת את עצמי מתנגשת בהם כשהם עומדים עם המפות פתוחות ומבט אבוד ביציאה מהמטרו (הבנו שאין לכם אוריינטציה בגרוש, אבל בחייאת, תצעדו 5 מטרים ואז תיתקעו עם המפה). מאנפפת מרד אלור כאילו אני רגילה לזה לפחות מ10 השנים האחרונות.

אין זמן לכלום, הראש שלי תמיד באיזה פרויקט צילום, בלימודי צרפתית, בעבודה או בהכנות לקראת הטיסה לארץ, ראיון אחרון כהכנה לעבודה החדשה.
שירלי מחליטה לבוא לסופשבוע. היא בתקופה לא כ"כ קלה, והיא באה, מגיע לה. ספונטנית, מלכה. אני מתמרנת את הזמן שלי בין משמרות כדי לבלות איתה כמה שאפשר. היא הורסת אותי עם הזיכרון שלה וכמויות הידע שמשפריצות לה פשוט מהאזניים. ואיך היא מכירה את פריז. תענוג צרוף. ושוב התענוג של לחוות את פריז דרך הרגליים, בתי הקפה, הברים והמסעדות. כשיצאתי לעשן סיגריה בהוטל דו נורד הבחנתי בשלט קטן, אחד מני רבים המוצבים ברחוב ונותן פיסת אינפורמציה היסטורית על המקום. כשקראתי הבנתי פתאום שאת המילים האלה כבר קראתי פעם, שיצאתי עם מורגן לשתות קפה, ממש כשהגעתי, והיא היתה צריכה לתרגם. ועכשיו אני קוראת הכל, ומבינה. נחמד, להתקדם. הרמנו כוסית והמשכנו לערב של בירות, ריקודים, צחוק מתגלגל, אנשים יפים. ככה זה, בפריז.
http://www.hoteldunord.org/

יום אחרי שהיא טסה עליתי גם אני על טיסה לארץ, ל4 ימים שהיו בעיקר למטרה מקצועית אבל היו, כמו שרק ביקור בארץ יכול להיות, מלאים בחול של ים ובצחוק חברי אמיתי.

אזכרה לסבתאליה
אימוש ואבוש
מסט שעשיתי לרני שחר, שמוציא עוד מעט אלבום בהקפת יהוא ירון
http://www.myspace.com/ranishachar

ההבדל היחיד שהיה, הוא שכששבתי פריזה, הרגשתי פתאום שאמנם באתי מהבית שלי, אבל אני חוזרת לבית אחר.