יום שלישי

מסתכלים כאן אחרת

ואז אתה מבין שאי אפשר לשים את האצבע על ההבדל. משהו שונה, משונה, אחר, הכל נכון, אבל אתה לא יודע מה. וזה מחלחל ומגיע גם אליך. הצילו. ואז זה מתבהר. זה המבט. הרי איך זה חשוב להתבונן ולא רק להסתכל, להביט ולא רק לראות. מעולם לא דמיינת שמבט יכול להיות כל כך חלול, שמישהו יסתכל אליך כל כך מקרוב ולא יראה אותך ממטר.
אולי זה אתה? אבל לא הכל שחור ולבן. יש גם נקודות אור איפה שחשוך, צריך למצוא אותן, וזה מתיש כל יום מחדש. אתה במילכוד.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה