מוֹרי

יולי לקראת סיום. מורי קנתה כרטיס לארה"ב עם עצירה בפריז ושואלת כמה כסף צריך להביא ל5 ימים של שכרון חושים. הקבלה שלי לעבודה החדשה, הפעם בזכות הכישורים וקורות החיים שלי, נתנה לי את הדלק הדרוש להמשיך בינתיים באלעל עד שאתחיל שם (פיטרו, ועוד איך, אבל חזרו בהם. בדיוק.). לקראת העבודה החדשה יש תהליכים נוספים של מיון שאני צריכה לעבור. כלום עוד לא סגור,הכרחתי את כל מי שאני מכירה להחזיק לי אצבעות (גם ברגליים) והמשכתי. משמרות, לילות, הכל כרגיל. אני לא פוצה את פי. נפלא פה.
מורי הגיעה שבוע לפני הזמן. האמת, העתקתי לא נכון ליומן שלי את פרטי הכרטיס שלה, וכשהיא חיכתה שאקיים את הבטחתי לקבל את פניה בשדה התעופה אני הכנתי לי לתומי ארוחת ערב והתכוננתי למסיבה שלאחריה. בדיוק יצאתי לקנות באגט כשהיא התקשרה. הבאגט נפל, אני השתוממתי, ו45 דקות אח"כ נפגשנו ביציאה מתחנת המטרו.
איך היה כיף עם מורי היפה והמשוגעת הזו, חברתי, אחותי, תאומתי הסיאמית. קרענו את רחבת הריקודים בסופ"ש, שתינו כמויות של יין וערק וקפה שחור משחור, פגשנו בנים, אכלנו פירות ים ("תמרי, אני רוצה שרצים וחלזונות") והיה כיף טהור, טוב ואמיתי.
איתי טס לחו"ל, אני משקה לו את העציצים בדירתו בקומה ה6. השקיה, דואר וסיבולת לב-ריאה. שירלי קונה כרטיסים לפריז. קיץ כאן, חם לי ונעים.