A Woman A Man Walked By

במאי רם בא אלי לפריז. הסתובבנו, דיברנו, בילינו. "פה גרים!?" הוא צורח עליי כשאנחנו חוצים גשר מעל הסיין, "פה באים לבקר, נדהמים, משתאים, וחוזרים הביתה, אני לא מאמין שאת גרה פה, יו לאקי באסטרד!!"
היתה תערוכת WORLD PRESS PHOTO 2009 שהוא מצא בשיטוטיו, היו קרפים, היתה תערוכה מופלאה של אנדי וורהול בגראנד פאלה. היה ביקור מכונן בבוזאר, ביה"ס שאני רוצה ללמוד בו אמנות, ואיך שרעדו לי הרגליים. והיתה הופעה של PJ האגדית. הנה מה שהוא כתב אצלו בבלוג, קצת מקוצר.

"רוקנרול זו דת, ו"לה בטקלאן" הוא רק אחד ממקדשיה הרבים. פאריז - עיר המקדשת את הביטוי האסטתי, היצירתי, את האומנויות היפות, העיר שבה הבוז-ארטס הוא בית הספר לכמרים, והלובר, האורסיי הפומפידו ושאר המוזיאונים הם המקדשים - היא מקום נכון כל כך לארח הופעה של פי.ג'יי הארווי, בעיני הכוהנת הגדולה של העולם המוזיקלי שנקרא רוק, האשה שהצליחה בגופה הצנום ובקולה העמוק המלהטט, בטקסטים אפלים, מלחנים מזוקקים ובביצועים מדוייקים ליצור את המוזיקה הזו בצורתה הטהורה ביותר.

ראיתי אותה בפעם הראשונה לפני ארבע עשרה שנים בחיפה, במופע הרוק הטוב ביותר שהתרחש אי פעם בכדור הארץ, שופכת את קרביה על הבמה. שש שנים אחר כך ראיתי אותה שרה בלונדון ועכשיו, שמונה שנים מאוחר יותר, אנחנו נפגשים שוב בפאריז האביבית והיפה, עם שירי שני האלבומים שהיא כתבה עם ג'ון פאריש. והיא רזה, ורידים בולטים בידיים, בשמלה שחורה ותיק קטן מצולב ובו משדר האוזניות. פולי ג'ין הארווי, הכוהנת הגדולה, שקועה במוזיקה שיוצרים הנגנים שלה. רוקדת, מתפתלת, מנצחת, קורנת, שרה, נוהמת, עולה לגבהים ומתחתרת למעמקים, היא מופיעה: לוקחת את משתתפי הטקס המוזר למסע בעולמות אחרים, מובילה אותם בידיים בטוחות ומאומנות אל רגעים טהורים, צלולים, זכים של מציאות נוכחת כל כך עד שכל מה שיש בה, העולם והאנשים מסביב והאוויר ואתה - הוא הצליל. "

הבלוג של רם http://www.gesher.blogspot.com/

http://www.worldpressphoto.org/