דצמבר הגיע, ואני חוגגת שנה בפריז. מי היה מאמין שהזמן הזה יבוא מהר כל כך. ולא שבקלות הוא הגיע. פעם מישהו חכם אמר לי שתוך שנה הכל ייראה אחרת. הוא צדק. אותו חכם ייעץ לי שבתקופות קשות, על אף הקור והאימה, כדי להתאפס, לפעמים כל מה שצריך לעשות הוא לעבור גשר מעל הסיין. זו אימרה שמייצגת כמעט כל קלישאה אפשרית אמנם, אבל היא כל כך נכונה. המים בנהר מחזירים אותי לים של תל אביב, אבל הנוף המשגע מזכיר לי שאני בפריז, פריז המחורבנת והנהדרת, שחודרת עמוק עמוק פנימה. גם פעולת החצייה הפיזית זורקת אור על הקשיים שבדרך ובו זמנית על הרווח הנקי שבכיבוש אתגרים.
בשנה יש משהו סמלי. והנה אני שוב בחודש דצמבר, חודש הולדתי. זה קצת מלחיץ, האמת, במיוחד כשמתחיל להיות קר, ועד כמה שהקור המתועב הזה חודר תחת המעיל ותחת אלפי זוגות הגרביים שאני גורבת (גרביים לא לובשים, אומרת אימא שלי), יש בו משהו מרענן. והוא מזכיר את העובדה שהחיים ממשיכים, והם תופסים תאוצה מוטרפת של שיגרה שהיא בעצם חוויה ענקית. אני הולכת ברחוב ומקנאה בעצמי, אסירת תודה על המקום בו אני נמצאת, לא משנה מה ומי הביאו אותי לשם.
ההתבטאויות, כמו ההתלבטויות, הופכות שונות כשנוח ונעים. נשמע שטחי להתעסק ב"מה ללבוש היום לעבודה", במה כדאי לעשות היום בערב. יא אללה, פתאום יש לי זמן פנוי טהור. כשיש היגיון שמקיף אותך, סובייקטיבי ככל שיהיה, אפילו הבדידות הופכת פחות מאיימת, ובלי לשים לב את נהיית, שאלוהים יעזור, נדיבה יותר, יצירתית אפילו, ולא-ותרנית. והעיר הזו, על כל הצעותיה ודרישותיה, הופכת נגישה, קלילה, משהו ששווה להיות חלק ממנו. יש זמן או אין, זה בכלל לא משנה.
זה אומר לבשל ארוחה לחברים בשישי בערב, לצאת למועדון מדי פעם, לראות תערוכות מתי שרק אפשר, למי אכפת שיש שביתה של המוזיאונים הגדולים כשאני מכירה את כל השאר. זה אומר להיות ספונטנית. ביומולדת יצאנו לשתות במקום הכי שווה בעיר. www.pointephemere.org.
בחנוכה אירגנתי ערב לביבות (כן, התנור נשרף, אבל היה מ-מ-ש כיף) והדלקת נרות אצלי בבית, או שהוזמנתי לאחרות (רק תדאגו, אם אתם מזמינים אותי, שיהיה מספיק יין, בבקשה). סופי השבוע נראים בלתי נגמרים, כמה שהם עמוסים בכל טוב. הצרפתית שלי משתפרת מיום ליום ואפילו בעבודה קיבלתי פידבק חיובי במיוחד, שזה הרבה יותר ממה שיכולתי לבקש אחרי קצת יותר מחודש שאני שם.
אפילו קיבלתי מתנות ביומולדת. טפו טפו.
העיר מורידה את הטמפרטורות לאפס ומתלבשת באפנת כריסמס. אומרים שמחר יהיה שלג, זה מחורבן שקר, אבל אם כבר, אז בפריז.
הי תמר,
השבמחקהצילומים מהפנטים.
חציתי איתך גשר מעל סיין. היה נהדר.
מזל טוב
מריה
www.musicmode.wordpress.com