ככה זה, בגהנום / מָרְגַרִינָה

אתה חלק ממעגל חברתי מסוים, ואין לך כרגע יותר מדי אפשרויות בחירה. זה לא נורא, אבל לפעמים הקלחת רותחת. מרכלים כל הזמן מסביבך, ואתה לא רוצה ללכלך גם אתה את ידיך, מתרחק מזה כמו מאש. לא כי אתה מתחסד, כמו כולם, גם אתה מרכל מדי פעם. אם זו היתה תופעה שולית אולי לא היית מתחרפן מזה. אבל מה שקורה כאן עובר כל גבול. מה קורה פה? על מה ולמה ההערות העוקצניות, האכזריות הזו, ההיטפלות לפרטים, החטטנות הבלתי נסבלת? מה שמפתיע, מה שדוחה במיוחד, הוא שגם מי שאתה תופס ממנו פתאום מפנה לך את הגב ומלכלך. ואיזה טינופת, יא אללה.

אז תהיה כמו מרגרינה, ילד יקר שלי, רק ושמנוני, כזה שהכל מחליק וגולש הלאה ממנו, רחוק.