סוֹפֱבְּרוּאַר

כאילו רק עכשיו הגעתי. אחרי 3 חודשים פריז מתייחסת אלי בסה"כ בסדר, יש ימים שיותר ויש שפחות. ומעבר למשברים האישיים שלי, קשה להתעלם מהקשיים האובייקטיבים שבמעבר לארץ חדשה. הקצב משתנה. הגעגועים למשפחה ולחברים יכולים לאכול אותי. והחורף הזה שהוא בלתי נסבל.

אבל פברואר היה קצת שונה. יוסי הדוד שלי בא לבקר, יצאנו למסעדה המפוארת Vins des Pyrénées, 25, Rue Beautreillis, 75004 Paris, France 01 42 72 64 94. הוא הביא איתו חבילה מהארץ, כמה נחמד. היתה הופעה של כריס קורנל שהשגתי אליה כרטיסים בחינם (!!!), וזה דווקא כן אפייני. מורגן חברתי הצרפתיה מזכירה לי שיש עוד אנשים שיכולים לנהל שיחות אינטיליגנטיות, ואת איתי אמנם רק הכרתי אבל אני כבר יודעת שהוא מהמם. אפילו יצאתי לבליינד דייט שמישהו סידר לי (התלבשתי נורא יפה והבחור היה FATASS).

הARTiSHOWk הראשון בלעדיי מתקיים ממש עוד מעט, ואני מתרגשת נורא. סומכת בעיניים עצומות על אורצ'ה ואור פריש אבל כן, יש צביטה קטנטנטנטנה בלב.
והכי חשוב, מתגבשת לי יותר ויותר ההבנה שאני רוצה ללמוד כאן. יותר מכל דבר שרציתי אי פעם, אם יורשה לי. ב-ר-ו-ר שאני מחרבנת במכנסיים מרוב פחד, מוטרפת מלחץ על הצרפתית, חסרת ביטחון לגבי האיכויות שלי כצלמת, חוששת נורא לא להתקבל, ואם כן, אז מאיך זה יראה להיות כאן סטודנטית, ומהנורא מכל, שאני לעולם לא אמצא כאן בחור.

http://www.myspace.com/artishowk

www.flickr.com/photos/tamarmosh