הגעתי לרציף והתיישבתי כמובן בקרון האחרון, זה שדווקא אליו עלה גם הקלושאר המזדמן והשיכור לחלוטין. פתאום הרכבת עוצרת, תקלה, וכאילו כדי להבהיר לנו מה הוא חושב על המצב, הקלושאר נשכב על הרצפה בהפגנתיות וחוסם את אפשרות המעבר של זו שיושבת בקצה הקרון. זו שגם במקרה יש לה כוננית לסחוב, ולא ממש מדברת צרפתית. נוסע אחר פתח את הדלת בידיו והחזיק אותה עד ששאר הנוסעים יצאו, 2 נוסעים אחרים עזרו לי לדלג מעל הקלושאר המנמנם ולהעביר מעליו את הכוננית המתפרקת. יצאנו כולנו לשלג, ברגל עד התחנה הקרובה. שם שוב הייתי צריכה להעביר את מיטלטליי בשער הכרטיסים. ושוב חטפתי מכה. ובתחנה הזו יש הכי הרבה מדרגות מכל התחנות הפריז. עובדה מוכחת.
ובסוף היא לא שימושית בכלל, הכוננית הזו, אבל אין לי אומץ לזרוק אותה.
2. שכחתי. את כל מה שצריך לעשות עשיתי ואת כל החשבונות העברתי על שמי. רק אחד שכחתי, את החשמל. אשמתי? אז בששי בערב אני חוזרת הביתה שמחה וטובת לב ולא מצליחה להדליק את האור. אף אור. אוי לא. טלפון היסטרי לבעלת הבית שלי, תיבדל לחיים ארוכים, שעשתה בשבילי את כל הטלפונים לחברת החשמל והסבירה שלא שילמתי חשבונות. איך זה קרה? שכחתי, עניתי לה. פשוט שכחתי.
כל הסופ"ש התקלחתי לאור נרות ואכלתי אוכל מוכן.
3. האינסטלטור בא ביום שני לבדוק איפה בדיוק ומה ואיך, וביום שלישי בבוקר, כמו שקבענו, הגיע שוב, מוכן ומזומן להתקין לי את מכונת הכביסה בבית. שעתיים שלוש ותהיה לך מכונת כביסה, הוא אומר לי. בתחת שלי. הצינור הראשון התפוצץ אחרי שעה וחצי. ואז השני. ועוד הדרך ארוכה. כמעט הכל הוא עשה, חוץ מלהתקין לי מכונת כביסה. ואני מתרוצצת אחריו עם הסמרטוטים. 8 שעות. "הכל תיכף יסתדר, סמכי עליי, אני רק מתקן כאן משהו וגמרנו". עוד נזילה. רציתי לחנוק אותו. יום אח"כ הבוס שלו התלווה אליו, ועשה בחצי שעה את מה שהוא לא הצליח לעשות ביום שלם.
ובסוף היא לא שימושית בכלל, הכוננית הזו, אבל אין לי אומץ לזרוק אותה.
2. שכחתי. את כל מה שצריך לעשות עשיתי ואת כל החשבונות העברתי על שמי. רק אחד שכחתי, את החשמל. אשמתי? אז בששי בערב אני חוזרת הביתה שמחה וטובת לב ולא מצליחה להדליק את האור. אף אור. אוי לא. טלפון היסטרי לבעלת הבית שלי, תיבדל לחיים ארוכים, שעשתה בשבילי את כל הטלפונים לחברת החשמל והסבירה שלא שילמתי חשבונות. איך זה קרה? שכחתי, עניתי לה. פשוט שכחתי.
כל הסופ"ש התקלחתי לאור נרות ואכלתי אוכל מוכן.
3. האינסטלטור בא ביום שני לבדוק איפה בדיוק ומה ואיך, וביום שלישי בבוקר, כמו שקבענו, הגיע שוב, מוכן ומזומן להתקין לי את מכונת הכביסה בבית. שעתיים שלוש ותהיה לך מכונת כביסה, הוא אומר לי. בתחת שלי. הצינור הראשון התפוצץ אחרי שעה וחצי. ואז השני. ועוד הדרך ארוכה. כמעט הכל הוא עשה, חוץ מלהתקין לי מכונת כביסה. ואני מתרוצצת אחריו עם הסמרטוטים. 8 שעות. "הכל תיכף יסתדר, סמכי עליי, אני רק מתקן כאן משהו וגמרנו". עוד נזילה. רציתי לחנוק אותו. יום אח"כ הבוס שלו התלווה אליו, ועשה בחצי שעה את מה שהוא לא הצליח לעשות ביום שלם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה