טְחִינָה

אני שונאת טחינה. אין לי בעיה עם שומשום ולא עם חלבה. אבל לטחינה בעיניי יש טעם של נפט, זה מגעיל אותי. איכס, טחינה. אבל מצאתי במזווה בדירה קופסא ענקית של טחינה גולמית ונזכרתי בפעם שהיא ורני באו לבקר בקומונה והביאו עוגיות טחינה שרני הכין, המהמם הזה, ובאמת טעים היה.

הוצאתי מתכון מהאינטרנט, ירדתי לקנות קמח, סוכר, מה שצריך. רק שבבית גיליתי שמה שמצאתי במזווה זה בכלל אבקה להכנת פלאפל. ועכשיו אני תקועה עם התערובת. merde. סיבוב נוסף בסופר.לא טחינה ולא נעליים. אזרתי אומץ לשאול איזה מוכר. בתנועות ידיים ובצרפתית עילגת אני מסבירה מה אני מחפשת. ניסיתי כל דרך אפשרית. זה עשוי משומשום, זה אוריינטלי, אוכלים את זה עם פיתה, לא מכיר. מדף מדף עברנו, כלום.
מאוכזבת המשכתי לסופר הבא. אותו סיפור. אך אל ייאוש, בפינת הרחוב ישנה חנות מוצרי טבע, שם בטוח יהיה.מה זה בטוח. איזה לקוח ידע על מה אני מדברת, למוכרים זה אפילו לא צלצל מוכר. במפתיע הם היו סבלניים כלפיי. אפילו לי כבר נמאס מעצמי. יצאתי בידיים ריקות גם לא מהסופר הענק שבשדרה, אפילו מהמכולת של הערבים. שם לפחות ידעו מה זה. אבל זה לא הולך כאן, הם אמרו, לא קונים.
merde alors.
כל המצוד הזה ואני בכלל שונאת טחינה.
חזרתי הביתה. התערובת שחיכתה רק לטחינה הזעיפה לי מבט. נכנעתי. אני לא יודעת בדיוק מה הוספתי, אחוזת אמוק. נחושה בדעתי לאפות עוגיות.
איזה בורדל. אני לא יכולה להגיד איזה עוגיות אלה, אבל הן הלכו נהדר עם בקבוק היין שהורדתי איתן.

עוגיות טחינה:

חצי כוס טחינה גולמית
אבקת אפייה
כוס קמח
1 סוכר וניל
כפית תמצית וניל
3/4 כוס סוכר
100 גר` חמאה מומסת או מרגרינה או רבע כוס שמן.

לשים לבצק, יוצרים "קציצות" קטנות מאוד ומניחים על נייר אפייה,מכניסים לעשרים דקות לתנור שחומם מראש לחום בינוני (180 מעלות). זורים אבקת סוכר ומגישים חם.