חם לי

אני חוזרת לפריז ליום פתוח בבוזאר והכל כ"כ מדכא, מפחיד ובלתי נגיש. וחם פה נורא. המעברים ממקום למקום הם סיוט, והנסיעה לעבודה היא גהנום זמתחזה לנסיעה ברכבת תחתית.

כאילו כנגד כל הסיכויים הצלחתי להיכנס לקורס צרפתית נוסף, 5 פעמים בשבוע, למרות שלא היה מקום. הקפיצו אותי רמה, מחמאה בלתי רגילה, ואפילו עם המשמרות בעבודה זה מסתדר. קרן אור זוהרת בימי שממה שכאלה. חם לי, והשיגרה שלי הפכה להיות סופר אינטיסיבית. אבל לא אכפת לי, בשיניים אני אלחם כדי לא לוותר על המטרות שהצבתי לעצמי. אני בפריז, אני לא מוותרת. אבל החום הופך לנסבל כשיוצאים למסיבה בשואוקייס, או כשמסיימים את הערב בהופעה של אסף אבידן והמוג'וז בנובו קזינו. והחום הופך ללהט, לסיבה אמיתית להתרוצץ ברחבי העיר כדי להספיק, להספיק, להספיק.

נחמד, כמה ימים אחרי ההופעה, עלמה (שאני עדיין לא יודעת שתיהפך בקרוב לחברה קרובה) מפרסמת את התמונות האלה בכתבת תרבות בעכבר העיר אונליין. www.mouse.co.il/CM.articles_item,405,209,38269,.aspx

ואז, בוקר בהיר אחד, שוב משבר. גרמתי לתקלה בעבודה, ואז בשיחת בירור, כאילו משום מקום, פוטרתי. אז נכון, התיק האישי שלי לא בדיוק נקי מרבב, ואני לא בדיוק דוגמא ומופת בעבודה (יותר קרוב ל"מושכת אש" או "כבשה שחורה", אם יורשה לי), אבל הפיטורין הפתיעו אותי.

מה אעשה? הרי העבודה הזו היא כרטיס הכניסה לחיים שלי בפריז. חברה מהעבודה ששמעה (איך לא) התקשרה לשאול איך אני. באמצע הרחוב פרצתי בבכי, לא מכאב - מפחד. פחד טהור. איך אשאר בפריז? אבל היא עודדה אותי. תערערי, תמר. ובינתיים, עד שתעשי את זה, תסתכלי על חצי הוכס המלאה, ואל תשקעי. צודקת.

אז החלטתי, .NOT WITHOUT A FIGHT. והאמת, היה לי קייס די טוב בידיים. אז החלטתי להירגע, אני אמנם מושעית מהעבודה אבל בינתיים עוד יש לי קצת כסף וקורס צרפתית ותודה לאל שלא חסר מה לעשות בעיר הזאת. למחרת התקשרתי לחברי הבובון. אני באמת מאמינה שלבחור הזה אין חסרונות. הוא משך בכמה חוטים, כבר באותו הערב שלחתי את קורות החיים שלי לשגרירות, ולמחרת התייצבתי שם לראיון. התקשרו אחרי שעתיים להודיע שהתקבלתי. מותר גם מותר לי להיות גאה בעצמי אחרי 7 חודשים של דאון.
ובמייל קבוצתי שכתבתי לחברים הוספתי את המסקנות הבאות:

1. יש להרים כוסית יין אדום לחיי ניצחון כוחות הצדק והתבונה על מערכות הקפיטל המרשעות
2. הכל לטובה
3. תמיד תמיד ללכת עם עקבים לראיונות עבודה
4. כשחברים מחזיקים אצבעות זה באמת עוזר, תודה ענקית

5. לתפארת מדינת ישראל

נשיקות מפריז, אני עדיין כאן

http://www.nouveaucasino.net/

http://www.showcase.fr/

ככה זה, בגהנום / מָרְגַרִינָה

אתה חלק ממעגל חברתי מסוים, ואין לך כרגע יותר מדי אפשרויות בחירה. זה לא נורא, אבל לפעמים הקלחת רותחת. מרכלים כל הזמן מסביבך, ואתה לא רוצה ללכלך גם אתה את ידיך, מתרחק מזה כמו מאש. לא כי אתה מתחסד, כמו כולם, גם אתה מרכל מדי פעם. אם זו היתה תופעה שולית אולי לא היית מתחרפן מזה. אבל מה שקורה כאן עובר כל גבול. מה קורה פה? על מה ולמה ההערות העוקצניות, האכזריות הזו, ההיטפלות לפרטים, החטטנות הבלתי נסבלת? מה שמפתיע, מה שדוחה במיוחד, הוא שגם מי שאתה תופס ממנו פתאום מפנה לך את הגב ומלכלך. ואיזה טינופת, יא אללה.

אז תהיה כמו מרגרינה, ילד יקר שלי, רק ושמנוני, כזה שהכל מחליק וגולש הלאה ממנו, רחוק.

Use Protection

כאילו כל 8 לחודש צריך לקרות לי משהו גורלי

אימא שלי באה לפריז והיתה נהדרת, פינקה, הכינה מרק עוף, שזה בגדול כל שהייתי זקוקה לו מלכתחילה. לשקדי המרק היה פתאום טעם גנעדן, ואין כמו חביתה בעולם. בערב שבת היינו יחד בchez Janou. זו היתה הפעם הראשונה שהייתי שם, מסעדה שהפכה לנכס צאן ברזל בחיי הפריזאים.

וזהו, זה נגמר.

http://www.chezjanou.com/

CLOUDS

The clouds come and go
providing a rest for all
the moon viewers
מייל מאירה 16.01.09

תמרי מתוקית. כבר חזרת לפריז וכבר קיבלת את מכת הקור הראשונה שלה. עכשיו תורך להנות, ללמוד, להסתגל, להתרגל ולנצח. איך תהיה לך הידיעה שעומר איננו? יהיה קשה, אני יודעת, אבל את תלמדי לחיות עם האובדן ותתקדמי הלאה ותעשי את כל הדברים שאת רוצה ותזכרי אותו בכל צעד. תשני הרבה, תבכי הרבה, זה הזמן. אסור לך לשקוע. אסור לך להתמרמר ולוותר. המשבר לא מאחוריך, און דה קונטורארי, הוא מלפניך ומאחוריך ומצדדיך והוא העומד. אבל את תנצחי כל יום בקטן.
בארץ מזג האוויר אפרורי, אבא הלך לקנות חלב, יום ששי, ושתגמר כבר המלחמה הארורה הזו.

מייל מאימא 17.01.09