ARMAN exposition au Centre Pompidou
Sept 22nd - Jan 10th
(photo by Zif)
מה יש להגיד על ארמאן? בכלל הלכנו לראות תערוכה אחרת. אבל רטרוספקטיבה במרכז פומפידו מצדיקה ביקור. הוא אמן של המאה ה20, של אחרי מלחמות העולם, נובו-ריאליסטי. כשהגעתי לפריז להישאר, ביקורי הראשון בפומפידו היה בתערוכה של חבר אחר מאותו זרם, Jacques Villeglé . הוא היה נהדר.
גם ארמאן נהדר. מזכיר על קצה המזלג את העובדה שכדי להיות אמן, בימינו כמו בכל תקופה אחרת, יש חשיבות עצומה בהתעסקות עם חומר, במגע, בפעילות מתמדת סביב הנושא. אבל זו אמנות מודרנית, והיא נידונה שייתיחסו אליה כפלצנית משהו, כמרוחקת. כי קשה להאמין, בימינו, שנשאר עוד מה להמציא היום, ואין כמעט יכולת לחדש. אז ארמאן מתעסק בזבל. כמו שוילז'ה קורע וחותך ומציג מחדש ומקים לתחיה מודעות פרסומת ענקיות, מתעסק באותיות ובפונטים (בשנות ה50!), ארמאן מחטט, מחפש ומוצא. הוא מציג לראווה זבל מכל סוג - פרטי, מסחרי, תעשייתי אפילו - ובכל דרך אפשרית - הפוך, עומד, פרוש, שרוף, ממוסגר או תלוי. העשיה שלו היא כאילו טראשית, אבל מחושבת, ומזכירה את דרך הארץ שבאקט היצירה.
הצבעוניות והמגוון, ומצד שני הסטריליות והאובססיביות שבפעולת השימור מעלה את אותן השאלות. שוב תרבות הצריכה? שוב להרחיק עוד קצת את גבולות הריגוש? כן, שוב. קחו את זה, תחנקו עם זה. מומלץ בחום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה