יום ראשון
ARTiSHOWk 28.2.09
סוֹפֱבְּרוּאַר

אבל פברואר היה קצת שונה. יוסי הדוד שלי בא לבקר, יצאנו למסעדה המפוארת Vins des Pyrénées, 25, Rue Beautreillis, 75004 Paris, France 01 42 72 64 94 . הוא הביא איתו חבילה מהארץ, כמה נחמד. היתה הופעה של כריס קורנל שהשגתי אליה כרטיסים בחינם (!!!), וזה דווקא כן אפייני. מורגן חברתי הצרפתיה מזכירה לי שיש עוד אנשים שיכולים לנהל שיחות אינטיליגנטיות, ואת איתי אמנם רק
הכרתי אבל אני כבר יודעת שהוא מהמם. אפילו יצאתי לבליינד דייט שמישהו סידר לי (התלבשתי נורא יפה והבחור היה FATASS).
הARTiSHOWk הראשון בלעדיי מתקיים ממש עוד מעט, ואני מתרגשת נורא. סומכת בעיניים עצומות על אורצ'ה ואור פריש אבל כן, יש צביטה קטנטנטנטנה בלב.
והכי חשוב, מתגבשת לי יותר ויותר ההבנה שאני רוצה ללמוד כאן. יותר מכל דבר שרציתי אי פעם, אם יורשה לי. ב-ר-ו-ר שאני מחרבנת במכנסיים מרוב פחד, מוטרפת מלחץ על הצרפתית, חסרת ביטחון לגבי האיכויות שלי כצלמת, חוששת נורא לא להתקבל, ואם כן, אז מאיך זה יראה להיות כאן סטודנטית, ומהנורא מכל, שאני לעולם לא אמצא כאן בחור.

הARTiSHOWk הראשון בלעדיי מתקיים ממש עוד מעט, ואני מתרגשת נורא. סומכת בעיניים עצומות על אורצ'ה ואור פריש אבל כן, יש צביטה קטנטנטנטנה בלב.
והכי חשוב, מתגבשת לי יותר ויותר ההבנה שאני רוצה ללמוד כאן. יותר מכל דבר שרציתי אי פעם, אם יורשה לי. ב-ר-ו-ר שאני מחרבנת במכנסיים מרוב פחד, מוטרפת מלחץ על הצרפתית, חסרת ביטחון לגבי האיכויות שלי כצלמת, חוששת נורא לא להתקבל, ואם כן, אז מאיך זה יראה להיות כאן סטודנטית, ומהנורא מכל, שאני לעולם לא אמצא כאן בחור.
תוויות:
איתי,
בובון,
היסטריה,
לחץ,
לימודים,
מורגן,
מטרו,
מסעדה,
פחד,
צילום,
קשה,
ARTiSHOWk,
chris cornell,
FATASS,
PHOTOGRAPHY,
tamarmosh,
vins de pyrenees
עדויות לחיים חדשים 10.2.09
אני חוזרת מהעבודה (ג'מבו, 450 נוסעים וביניהם שוב אוליבייה המורה לדרמה. נחמד) בRER הישר לתחנה cluny la Sorbonne ועולה לקניות שיגרתיות במונופרי. גם כשאני באה לקנות רק בקבוק חלב אני יוצאת עם חשבון של 20 אירו. אני פותחת את הדירה הקטנה שלי במפתח, תולה את בגדי העבודה על קולב האיוורור, המצאה גאונית, ואת הנעליים מניחה (לא זורקת באמצע החדר) אחת ליד השניה בפינה המיועדת לכך. כשגודל הדירה הוא 25 מטרים, חייבים להיות מסודרים, אין אפס. זה אומר לפתוח את המיטה כל לילה ולקפל אותה בערב. זה אומר כיסאות תלוים על הקיר ומזוודה על התקרה.
בחצות אני מוצאת את עצמי מקרצפת את הרצפה, אבל בחצות וחצי זה כבר מאחוריי ואני יורדת לשתות בירה בפאב המקומי שמתחת לבית. אחד הטובים בפריז, יש שמועות שהוא החביב על טרנטינו, כשהוא קופץ לביקור.
בחצות אני מוצאת את עצמי מקרצפת את הרצפה, אבל בחצות וחצי זה כבר מאחוריי ואני יורדת לשתות בירה בפאב המקומי שמתחת לבית. אחד הטובים בפריז, יש שמועות שהוא החביב על טרנטינו, כשהוא קופץ לביקור.
Le Reflet, 6, rue Champollion, 75005 Paris, France 01 43 29 97 27
יום שבת
9.2.09 בחירות בישראל
מחוברת לאינטרנט כמו לאינפוזיה. תוצאות הבחירות איומות. גוש השמאל מרץ עבודה עם פחות מ20 מנדטים, בעוד שליברמן עם 15, המפלגה השלישית בגודלה. ציפי לבני עם 26, ביבי עם 27, אולי להיפך, מה זה משנה. מה יהיה.
טְחִינָה
אני שונאת טחינה. אין לי בעיה עם שומשום ולא עם חלבה. אבל לטחינה בעיניי יש טעם של נפט, זה מגעיל אותי. איכס, טחינה. אבל מצאתי במזווה בדירה קופסא ענקית של טחינה גולמית ונזכרתי בפעם שהיא ורני באו לבקר בקומונה והביאו עוגיות טחינה שרני הכין, המהמם הזה, ובאמת טעים היה.
הוצאתי מתכון מהאינטרנט, ירדתי לקנות קמח, סוכר, מה שצריך. רק שבבית גיליתי שמה שמצאתי במזווה זה בכלל אבקה להכנת פלאפל. ועכשיו אני תקועה עם התערובת. merde. סיבוב נוסף בסופר.לא טחינה ולא נעליים. אזרתי אומץ לשאול איזה מוכר. בתנועות ידיים ובצרפתית עילגת אני מסבירה מה אני מחפשת. ניסיתי כל דרך אפשרית. זה עשוי משומשום, זה אוריינטלי, אוכלים את זה עם פיתה, לא מכיר. מדף מדף עברנו, כלום.
מאוכזבת המשכתי לסופר הבא. אותו סיפור. אך אל ייאוש, בפינת הרחוב ישנה חנות מוצרי טבע, שם בטוח יהיה.מה זה בטוח. איזה לקוח ידע על מה אני מדברת, למוכרים זה אפילו לא צלצל מוכר. במפתיע הם היו סבלניים כלפיי. אפילו לי כבר נמאס מעצמי. יצאתי בידיים ריקות גם לא מהסופר הענק שבשדרה, אפילו מהמכולת של הערבים. שם לפחות ידעו מה זה. אבל זה לא הולך כאן, הם אמרו, לא קונים.
merde alors.
כל המצוד הזה ואני בכלל שונאת טחינה.
חזרתי הביתה. התערובת שחיכתה רק לטחינה הזעיפה לי מבט. נכנעתי. אני לא יודעת בדיוק מה הוספתי, אחוזת אמוק. נחושה בדעתי לאפות עוגיות.
איזה בורדל. אני לא יכולה להגיד איזה עוגיות אלה, אבל הן הלכו נהדר עם בקבוק היין שהורדתי איתן.
עוגיות טחינה:
חצי כוס טחינה גולמית
אבקת אפייה
כוס קמח
1 סוכר וניל
כפית תמצית וניל
3/4 כוס סוכר
100 גר` חמאה מומסת או מרגרינה או רבע כוס שמן.
מאוכזבת המשכתי לסופר הבא. אותו סיפור. אך אל ייאוש, בפינת הרחוב ישנה חנות מוצרי טבע, שם בטוח יהיה.מה זה בטוח. איזה לקוח ידע על מה אני מדברת, למוכרים זה אפילו לא צלצל מוכר. במפתיע הם היו סבלניים כלפיי. אפילו לי כבר נמאס מעצמי. יצאתי בידיים ריקות גם לא מהסופר הענק שבשדרה, אפילו מהמכולת של הערבים. שם לפחות ידעו מה זה. אבל זה לא הולך כאן, הם אמרו, לא קונים.
merde alors.
כל המצוד הזה ואני בכלל שונאת טחינה.
חזרתי הביתה. התערובת שחיכתה רק לטחינה הזעיפה לי מבט. נכנעתי. אני לא יודעת בדיוק מה הוספתי, אחוזת אמוק. נחושה בדעתי לאפות עוגיות.
איזה בורדל. אני לא יכולה להגיד איזה עוגיות אלה, אבל הן הלכו נהדר עם בקבוק היין שהורדתי איתן.
חצי כוס טחינה גולמית
אבקת אפייה
כוס קמח
1 סוכר וניל
כפית תמצית וניל
3/4 כוס סוכר
100 גר` חמאה מומסת או מרגרינה או רבע כוס שמן.
לשים לבצק, יוצרים "קציצות" קטנות מאוד ומניחים על נייר אפייה,מכניסים לעשרים דקות לתנור שחומם מראש לחום בינוני (180 מעלות). זורים אבקת סוכר ומגישים חם.
הירשם ל-
רשומות (Atom)