Romeo & Juillet

14Juillet, Bal de pompiers

(not my photo)

Andy Wahloo restaurant, 69 Rue Gravilliers 75003 Paris, France

Time changes. Old stories end, new ones comes along, ones of them turn your world upside down, turn it to be an unfamiliar speeding train of joy. Friends leave the town, timeless memories getting sweeter. The bitter fades, though it stays unforgettable. Expectations rise, lifting reality to higher powers. Thanks god the sun is warming the air, thanks god it's summertime, i wouldn't handle it if it was cold.

מוֹרי

יולי לקראת סיום. מורי קנתה כרטיס לארה"ב עם עצירה בפריז ושואלת כמה כסף צריך להביא ל5 ימים של שכרון חושים. הקבלה שלי לעבודה החדשה, הפעם בזכות הכישורים וקורות החיים שלי, נתנה לי את הדלק הדרוש להמשיך בינתיים באלעל עד שאתחיל שם (פיטרו, ועוד איך, אבל חזרו בהם. בדיוק.). לקראת העבודה החדשה יש תהליכים נוספים של מיון שאני צריכה לעבור. כלום עוד לא סגור,הכרחתי את כל מי שאני מכירה להחזיק לי אצבעות (גם ברגליים) והמשכתי. משמרות, לילות, הכל כרגיל. אני לא פוצה את פי. נפלא פה.
מורי הגיעה שבוע לפני הזמן. האמת, העתקתי לא נכון ליומן שלי את פרטי הכרטיס שלה, וכשהיא חיכתה שאקיים את הבטחתי לקבל את פניה בשדה התעופה אני הכנתי לי לתומי ארוחת ערב והתכוננתי למסיבה שלאחריה. בדיוק יצאתי לקנות באגט כשהיא התקשרה. הבאגט נפל, אני השתוממתי, ו45 דקות אח"כ נפגשנו ביציאה מתחנת המטרו.
איך היה כיף עם מורי היפה והמשוגעת הזו, חברתי, אחותי, תאומתי הסיאמית. קרענו את רחבת הריקודים בסופ"ש, שתינו כמויות של יין וערק וקפה שחור משחור, פגשנו בנים, אכלנו פירות ים ("תמרי, אני רוצה שרצים וחלזונות") והיה כיף טהור, טוב ואמיתי.
איתי טס לחו"ל, אני משקה לו את העציצים בדירתו בקומה ה6. השקיה, דואר וסיבולת לב-ריאה. שירלי קונה כרטיסים לפריז. קיץ כאן, חם לי ונעים.

מֶרְץ - כוננית, חשמל ומכונת כביסה.

1. מורגן עוברת דירה, והיא הציעה לי לקחת ממנה איזה כוננית לטלויזיה שהיא לא רוצה. היא קטנה מתאימה לממדי הדירה שלי. ישבנו באיזה סושי באיזור הבסטיל ומשם הלכנו אליה לקחת את הכוננית. אילתרנו חבלי גומי וקשרנו את הרהיט הקטן לעגלת קניות. מורגן ליוותה אותי לתחנת המטרו הקרובה, עד שם הכל היה בסדר. כבר במעבר הכרטיסים הראשון כל הקונסטרוקציה התמוטטה. ועוד לא התחלתי עם המדרגות.

הגעתי לרציף והתיישבתי כמובן בקרון האחרון, זה שדווקא אליו עלה גם הקלושאר המזדמן והשיכור לחלוטין. פתאום הרכבת עוצרת, תקלה, וכאילו כדי להבהיר לנו מה הוא חושב על המצב, הקלושאר נשכב על הרצפה בהפגנתיות וחוסם את אפשרות המעבר של זו שיושבת בקצה הקרון. זו שגם במקרה יש לה כוננית לסחוב, ולא ממש מדברת צרפתית. נוסע אחר פתח את הדלת בידיו והחזיק אותה עד ששאר הנוסעים יצאו, 2 נוסעים אחרים עזרו לי לדלג מעל הקלושאר המנמנם ולהעביר מעליו את הכוננית המתפרקת. יצאנו כולנו לשלג, ברגל עד התחנה הקרובה. שם שוב הייתי צריכה להעביר את מיטלטליי בשער הכרטיסים. ושוב חטפתי מכה. ובתחנה הזו יש הכי הרבה מדרגות מכל התחנות הפריז. עובדה מוכחת.
ובסוף היא לא שימושית בכלל, הכוננית הזו, אבל אין לי אומץ לזרוק אותה.

2. שכחתי. את כל מה שצריך לעשות עשיתי ואת כל החשבונות העברתי על שמי. רק אחד שכחתי, את החשמל. אשמתי? אז בששי בערב אני חוזרת הביתה שמחה וטובת לב ולא מצליחה להדליק את האור. אף אור. אוי לא. טלפון היסטרי לבעלת הבית שלי, תיבדל לחיים ארוכים, שעשתה בשבילי את כל הטלפונים לחברת החשמל והסבירה שלא שילמתי חשבונות. איך זה קרה? שכחתי, עניתי לה. פשוט שכחתי.
כל הסופ"ש התקלחתי לאור נרות ואכלתי אוכל מוכן.

3. האינסטלטור בא ביום שני לבדוק איפה בדיוק ומה ואיך, וביום שלישי בבוקר, כמו שקבענו, הגיע שוב, מוכן ומזומן להתקין לי את מכונת הכביסה בבית. שעתיים שלוש ותהיה לך מכונת כביסה, הוא אומר לי. בתחת שלי. הצינור הראשון התפוצץ אחרי שעה וחצי. ואז השני. ועוד הדרך ארוכה. כמעט הכל הוא עשה, חוץ מלהתקין לי מכונת כביסה. ואני מתרוצצת אחריו עם הסמרטוטים. 8 שעות. "הכל תיכף יסתדר, סמכי עליי, אני רק מתקן כאן משהו וגמרנו". עוד נזילה. רציתי לחנוק אותו. יום אח"כ הבוס שלו התלווה אליו, ועשה בחצי שעה את מה שהוא לא הצליח לעשות ביום שלם.

www.flickr.com/photos/tamarmosh

עדויות לחיים חדשים 10.2.09

אני חוזרת מהעבודה (ג'מבו, 450 נוסעים וביניהם שוב אוליבייה המורה לדרמה. נחמד) בRER הישר לתחנה cluny la Sorbonne ועולה לקניות שיגרתיות במונופרי. גם כשאני באה לקנות רק בקבוק חלב אני יוצאת עם חשבון של 20 אירו. אני פותחת את הדירה הקטנה שלי במפתח, תולה את בגדי העבודה על קולב האיוורור, המצאה גאונית, ואת הנעליים מניחה (לא זורקת באמצע החדר) אחת ליד השניה בפינה המיועדת לכך. כשגודל הדירה הוא 25 מטרים, חייבים להיות מסודרים, אין אפס. זה אומר לפתוח את המיטה כל לילה ולקפל אותה בערב. זה אומר כיסאות תלוים על הקיר ומזוודה על התקרה.
בחצות אני מוצאת את עצמי מקרצפת את הרצפה, אבל בחצות וחצי זה כבר מאחוריי ואני יורדת לשתות בירה בפאב המקומי שמתחת לבית. אחד הטובים בפריז, יש שמועות שהוא החביב על טרנטינו, כשהוא קופץ לביקור.

Le Reflet, 6, rue Champollion, 75005 Paris, France 01 43 29 97 27‏

דִירָה מִשֶׁלִי - MON PROPRE APPARTEMENT

CLOSER VIEW: http://www.flickr.com/photos/tamarmosh/4609546784/