‏הצגת רשומות עם תוויות מתכון. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מתכון. הצג את כל הרשומות

יום רביעי

הוי ארצי, מולדתי


אפשר לדמות ביקור של חודש בארץ לארוחה חגיגית, טעימה, עסיסית ומזינה. המנה מכילה מנה גדושה של שמש, כמה כפות של חברים, קמצוץ חגים יהודיים כמיטב המסורת המשפחתית, תוספת משביעה של משפחה, ולקינוח - כמה מפגשים חשובים שיבטיחו את הכיוון לשנה הבאה. אלה הם כל אבות המזון הנדרשים שיחזיקו אתכם שבעים, שמחים וטובי לב לאורך זמן, מבלי לחוש כאילו הבטן עומדת להתפוצץ.

יש להכין מראש: כרטיס טיסה במחיר לא גבוה, נחיתת ביניים בפראג ומפגש מרתק עם חברה ותיקה.


רכיבים:

שימו לב, המידות אינן מדויקות. זה בכוונה, ספונטניות היא מצרך הכרחי.

1 חברה שהיא בגדר תאומה סיאמית לאיסוף משדה התעופה, קבלת פנים משובבת נפש ומלאנתלפים צחוקים ושמחה.


1 מבחן שנקבע ל5 שעות אחרי הנחיתה, 1 ציון 95

2 הורים יקרים מפז ואחות אחת, נשמת אפי, משוש חיי



קמצוץ הופעות רוקנרול מקורי, מרגש ובועט (תודה לדויד ד'אור ואתי אנקרי על לוליטה, תודה לאיה ואורי על הביצוע המטריף)

מנה גדושה של חברות אמת, שיחה חברית, צחוק, נסים ונפלאות


הרבה הרבה עיר
(תודה לך, אלוהים, שבראת את הזכרים התל אביבים)

קורט מדבר
(אני יודעת, 24 שעות זה ממש לא מספיק)


5-6 פלחים ירושלים

כפית וחצי נוסטלגיה

2 כפות של מציאות ישראלית לפנים


200 גרם אמונה

חצי קילו חריצות

10 טון של חוויות בלתי צפויות ובלתי נשכחות

שבבים של תרבות וספרות - עדיף לא לרסק לחתיכות קטנות מדי, זה הורס את הקראנצ'


הוראות הכנה:
הניחו את כל המרכיבים יחד ותנו להם להתערבב מעצמם. הכמויות יתאזנו, הטעמים יתגברו, ההבנה הפשוטה שכך צריך להיות תגיע במהרה.

בשלב זה של הבישול אפשר להוסיף עוד קצת מהעיר. זה משדרג את הטעם.






להעמיד על האש לחודש וחצי.

לתת לתרכובת לנוח קצת.

לפתוח.

להגיש בחג משפחתי או במסיבה חגיגית.
האורחים לא ידעו את נפשם ויפרגנו במחמאות ללא הרף.

במידה ומשהו מרגיש לכם "לא עד הסוף"

תוכלו תמיד להוסיף עשבי תיבול לקישוט.

הסועדים ישיבו מיד את החיוך לפניהם.

בתאבון.

יום שני

מֶרְץ, המשך בא

8.3, מייל לגיא.


אני מתגעגעת הביתה. מוצאת את עצמי מכורה לרשתות החברתיות באינטרנט, עושה שעות נוספות מול הפייסבוק. כך שנסעתי להתפתח ולגלות מה שזה לא יהיה, ובמקום אני עומדת במקום. עוד מעט אתה בא לבקר, ובשיחה עם חברה שהמליצה על מועדונים וברים היא שאלה "מה לעזאזל עשית פה במשך 3 חודשים?!". התשובה היא שהייתי בבית. ריקבון.
---------
אלו ימים של הסתגלות לשיגרה חדשה. פתאום יש לי קורס בצרפתית פעמיים בשבוע, ועבודה וסידורים, נחמד להיות עסוקה. הבילוי הקבוע שלי, אני פשוט בת 80, הוא הליכות בגני לוקסמבורג. למרות שקר, כמה יפה. השמש עושה לנו חסד ויוצאת לפעמים. כולם מוכנים לאפשרות שזו רק אשליה ושהחורף עוד יבוא לנו בהפוכה. כולם חוץ מהצרפתיות האמיתיות, יוצאות מהבית עם חצאית מיני ונעלי עקב (כאלה שאי אפשר ללבוש גרביונים איתן, ניסיתי), מעיל אביבי ופרצוף של "אני תמיד על המסלול". מסלול תצוגת האופנה כמובן. שימותו.
---------
ופתאום, חוויות. אני נחמדה פתאום, הזמנתי מישהי שעדיין לא מצאה דירה להיזרק אצלי לכמה ימים, שתיים אחרות שאין מים חמים בדירה באו כמה פעמים להתקלח. אפילו הזמנתי בערב שבת אחד כמה אנשים לארוחה אצלי. עשיתי קניות בשוק, הכנתי קדרת בשר מפוארת, באגטים, יין, הכל. היינו 5. איזה כישלון, 2 צמחונים ו2 לא שותים אלכוהול. לי, לעומת זאת, היה נהדר.
איך עושים? שליש כוס שמן זית, קילו בשר בקר חתוך לקוביות,בצל אחד גדול חתוך גס, 4 שיני שום, גמבה אחת אדומה, גמבה אחת ירוקה, 2 גזרים - כולם חתוכים לקוביות. 2 עגבניות קצוצות. כוס מרק עוף צח, כוס וחצי יין אדום, מלא פטרוזיליה קצוצה. אפשר להוסיף גם זיתים, יאמי.
איך עושים? 1. בסיר גדול וכבד מחממים את השמן, מוסיפים את הבשר ומטגנים עד השחמה. מוסיפים את הבצל והשום ומטגנים כדקה. 2. מוסיפים לסיר את הגמבה, הפלפל והגזר ומטגנים כמה דקות עד שהירקות מזהיבים. 3. מוסיפים את העגבניות, מתבלים במלח ופלפל שחור, מערבבים היטב ומבשלים 2 דקות. 4. מוסיפים את המרק והיין ומביאים לרתיחה. מכסים ומבשלים על אש קטנה ביותר 3-4 שעות עד שהרוטב סמיך. 5. לפני ההגשה מוסיפים את הפטרוזיליה, מערבבים ומסירים מהאש. מגישים עם לחם טרי לטבילה ברוטב.
---------
יומיים אח"כ, במשמרת בטיסת לפנות בוקר אני מתעוררת מטלפון מנהג ההסעה שכבר מחכה למטה. חראחראחראחרא. מזל שהספקתי לכפתר את החולצה, כי צחצוח שיניים לא ממש נראה באופק, ואני לא מקנאה בנוסעים שעמדו מולי.
יש משהו בנוסעים האלה, שבוחרים לטוס באמצע הלילה. יש את אלו שבהולים לטוס, משהו קרה. יש אנשי עסקים. יש כאלה שקנו כרטיס ברגע האחרון, כאלה שטסים עם כל המשפחה (הקהילה היהודית בפריז, תופעת טבע מהממת) וכאלה שמהססים, כי הגיעו לבד.
---------
אני מסתובבת בפריז עם הספר של יאיר גרבוז "פריז-תל אביב" ומתמוגגת. ויש תערוכות חדשות, של רוברט פרנק האגדי ושל דויד לה שאפל. וגם אני, חזרתי לצלם.


יום שבת

טְחִינָה

אני שונאת טחינה. אין לי בעיה עם שומשום ולא עם חלבה. אבל לטחינה בעיניי יש טעם של נפט, זה מגעיל אותי. איכס, טחינה. אבל מצאתי במזווה בדירה קופסא ענקית של טחינה גולמית ונזכרתי בפעם שהיא ורני באו לבקר בקומונה והביאו עוגיות טחינה שרני הכין, המהמם הזה, ובאמת טעים היה.
הוצאתי מתכון מהאינטרנט, ירדתי לקנות קמח, סוכר, מה שצריך. רק שבבית גיליתי שמה שמצאתי במזווה זה בכלל אבקה להכנת פלאפל. ועכשיו אני תקועה עם התערובת. merde. סיבוב נוסף בסופר.לא טחינה ולא נעליים. אזרתי אומץ לשאול איזה מוכר. בתנועות ידיים ובצרפתית עילגת אני מסבירה מה אני מחפשת. ניסיתי כל דרך אפשרית. זה עשוי משומשום, זה אוריינטלי, אוכלים את זה עם פיתה, לא מכיר. מדף מדף עברנו, כלום.
מאוכזבת המשכתי לסופר הבא. אותו סיפור. אך אל ייאוש, בפינת הרחוב ישנה חנות מוצרי טבע, שם בטוח יהיה.מה זה בטוח. איזה לקוח ידע על מה אני מדברת, למוכרים זה אפילו לא צלצל מוכר. במפתיע הם היו סבלניים כלפיי. אפילו לי כבר נמאס מעצמי. יצאתי בידיים ריקות גם לא מהסופר הענק שבשדרה, אפילו מהמכולת של הערבים. שם לפחות ידעו מה זה. אבל זה לא הולך כאן, הם אמרו, לא קונים.
merde alors.
כל המצוד הזה ואני בכלל שונאת טחינה.
חזרתי הביתה. התערובת שחיכתה רק לטחינה הזעיפה לי מבט. נכנעתי. אני לא יודעת בדיוק מה הוספתי, אחוזת אמוק. נחושה בדעתי לאפות עוגיות.
איזה בורדל. אני לא יכולה להגיד איזה עוגיות אלה, אבל הן הלכו נהדר עם בקבוק היין שהורדתי איתן.

עוגיות טחינה:

חצי כוס טחינה גולמית
אבקת אפייה
כוס קמח
1 סוכר וניל
כפית תמצית וניל
3/4 כוס סוכר
100 גר` חמאה מומסת או מרגרינה או רבע כוס שמן.

לשים לבצק, יוצרים "קציצות" קטנות מאוד ומניחים על נייר אפייה,מכניסים לעשרים דקות לתנור שחומם מראש לחום בינוני (180 מעלות). זורים אבקת סוכר ומגישים חם.