לונדון כסובייקט. נתפסתי לחוויה הזו כבצביטת מלקחיים, נשלפת מהשורש איכשהו. לונדון היא לונדון היא לונדון, אבל זה קצת אחרת כשבאים מתוך החוויה הפריזאית הרציפה. באקינגהם פאלאס, גם כשהוא מתכונן לחתונה, לא ממש מגיע לקרסוליים של הלובר, הטייט יכול לעשות קצת מאמץ ולהתחשב בהשוואה המתבקשת בינו לבין הפומפידו ואת הפרינציפ של שוק פורטובלו הבנתי עוד לפני שבכלל נכנסתי לשם. במילה אחת: אכזבה. אכזבה סובייקטיבית כאמור, כי הרי הכל תלוי סיטואציה. לונדון היא עיר שאין צורך לחפש בה את הסיפור שלך, הסיפורים שלה מסופרים מעצמם. היא לא כזו שאפשר להתעטף בה - הרי לא סוד שקר שם, צריך פשוט להביא סוודר.
חוויה מתקנת, anyone?
*
reach out for me
kaleidoscope
somebody else's trash is another's treasure
capota
hips-hips, hooray
*
calling indeed
the queen sends her regards
i hate myself for not writing down the artist's name
*
wake up
and smell the roses
yes, you made
not really breaking
*
*
sweet Zoe
*
God save
save us
the sun rises higher and higher
and then we go below
!attention
chaque un sa couleur
let them shout
oh, just shut it
(Thanx for this one, Leonard)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה