בכל זאת, צלמת

כל הדרכים מובילות לכיכר הבסטיליה - כתבה בעכבר עולם

כיכר הבסטיליה, שמתבלטת בחשיבותה ההיסטורית כמו גם בהיותה אחד ממרכזיה הלוהטים של פריז, היתה ועודנה לב פועם, שילוב של ישן וחדש, של זר ומוכר.

כיכר הבסטיליה ("בסטי" בצרפתית) הופכת בימינו רבי התהפוכות לסמל רב משמעות. הבסטיליה היתה הסמל לדיכוי מהלך האימה של כל מה שהיה שנוא במשטר המלוכני בצרפת. היא זו אותה הרעיד ההמון בקריאה לשינוי אמיתי, היא שמסמלת היום את ניצחון העם. אבל מעבר להפגנה סוציאליסטית או הפנינגים לכבוד אירועי יום הגאווה, הבסטיליה אינה כיכר תחריר. בראשה מלאך זהוב ולרגליה מתגלגלים כלי רכב, היא מחברת את הרובע ה4 עם ה11 וה12, ומשמשת בו בזמן מונומנט לאומי, כיכר תנועה, מקום מפגש תוסס, חצר של אופרה, תחנת מטרו, שוק... הסיור שלפניכם בעצם איננו סיור מודרך, כי מה הטעם? כל פניה לא נכונה שתקחו תסתבר כנוסחה מנצחת.

כבר היציאה מתחנת המטרו מלווה בתחושה מסוימת של הקלה. הבסטי רחוק ממרחבי הצרכנות של השאנז אליזה ומהגראנדיוזיות של הנוטרה דאם, קרוב לשיק האפנתי של המארה אך איננו מאוים על ידו, משמר את האופי העממי ואת החמימות הביתית שהם גאוות הרובע ה11. זו שכונה דינאמית שלא מפסיקה להשתנות ולהתעדכן, נותנת תחושה של חו"ל מעורבב, על משפחות הבובו'ז הצעירות, בני הנוער המרדנים, אורות הניאון שצועקים אמריקה, המזנונים ההודים-תאילנדים-סינים-יפנים, הכל בעטיפה מרשרשת של שיק פריזאי להתפאר.

ממזרח:

סיור לאורך Rue de Faubourg St Antoine (לא להתבלבל עם רח' סנט אנטוואן ממערב) יגלה בפניכם עולם מופלא של חנויות כלי בית. האביטאט הוא המפורסם שבהם, ומוג'י הוא ה-מקדש לאיבזור מינימליסטי מסוגנן למשרד או לחדר הרחצה. מעניינים גם אלה הפחות מרושתים, חנויות הבזאר הצפופות או מאורות העתיקות המאובקות. מומלץ גם לקפוץ לביקור לחנות הסבונים "לאש", שייחודה הוא בעיצוב, באריזה ובהצגת הפריטים, שנראים כאילו היו ממתקים בחנות פירות טרופיים. המחירים ידידותיים למשתמשל והניחוחות עסיסיים במקוריותם.

LUSH - Cosmétiques frais faits main - 50 rue de Faubourg st Antoine 75012 Paris

http://www.lush.fr/index.php

אם בזמני הארוחות אתם עומדים, קחו פניה ימינה לרחוב סן-ניקולא האינטימי. במספר 7 תמצאו את "סוואן אֶ ואנסן", מסעדה איטלקית במסווה צרפתי ים תיכוני. האירוח חם, האוכל מצוין והמחירים סבירים. שימו לב, פתוח רק בצהריים ובערב

Restautant Swan et Vincent, 7 rue Saint Nicolas 75012 Paris

http://www.swann-vincent.fr

אם הקדמתם, פנו ימינה לשוק אליגר הנפלא. השוק הוקם 10 שנים לפני המהפכה הצרפתית, נקרא על שמה של צדיקה מקומית והותאם לצרכיהם של בעלי המלאכה המקומיים. הוא פתוח כל יום פרט ליום שני עד השעה 13:00 ומעבר להיותו שוק איכרים צפוף ומסביר פנים, קיים בו גם מבנה סגור של דוכני אוכל אקסלוסיביים יותר ואיזור קטן של דוכני ענתיקע'ס מפושפשים, שהופכים את הביקור בשוק לחוויה מומלצת. האיזור שמסביב לשוק הוא מובלעת קטנה של בתי קפה חמימים, מאורות יין וביסטרו'ז למיניהם. מומלץ בחום לבקר באחד מהם לכוס יין אדום או לארוחה מקומית משביעה.

Marché d'Alligre - rue d'Alligre 75012 Paris Métro Ledru Rollin

ממזרח, חלק ב: רו דה שרון.

אף שרון שיבקרו בפריז לא יחמיץ את ההזדמנות להתהלל שהרחוב ה-לוהט של הרובע קרוי על שמו. ויש במה להתגאות: הבוטיקים מטמטמים, בתי הקפה מלאי אופי והגלריות מצוינות. הנה כמה נקודות ששוות עצירה:

במספר 9 חנות מבית המותג הספרדי "קלינג". היא יוצאת דופן רק מבחינת המחירים, שמאפשרים גחמת שופינג.

Kling Paris 7-9 rue de Charonne 75011 Paris http://www.kling.es/index.php

המסעדה "שה פול" שבמספר 13 מבטיחה חוויה צרפתית אולטימטיבית (ומרוב שהיא כזו, רוב היושבים בה הם תיירים אמריקאים או גרמנים).

restaurant chez Paul, 13 rue de Charonne 75011 Paris

http://www.chezpaul.com/

מה שרוב התיירים הללו לא יודעים הוא שלצד הביסטרו המעולה, פתחו בעליו של "שה פול" כבר ב1896 בית תה קסום כמעט כמט בית הממתקים של הנזל וגרטל. למי שחפצה נפשו בנגיסות ממתקים צרפתיים תוצרת בית, ולמי שרוצה לקחת הביתה.

Maison Karrenbaur, 13 rue de Charonne 75011 Paris

במספר 25 תמצאו חנות קונספט לארט ודיזיין, ה"לייזי דוג", שהיתה חנות ספרי אמנות ועיצוב והפכה במהרה ללוקיישן טיפוסי של הרובע ה11 - עם תערוכות של אמנים מתחילים, קצת בגדים, קצת מכל מה שאפשר להכניס לתיק בעצם, הכל בשיק אורבני מקורי ואפילו די מבדר.

The Lazy Dog, 25 rue de Charonne 75011 Paris

http://www.thelazydog.fr

בהמשך הדרך נמצאים שניים מבתי הקפה המרכזיים של הרובע. משמאלכם פוז קפה הצעיר והססגוני, ומימין ביסטרו דה פאנטר, מסעדה בסגנון ארט נובו שנוסדה ב1902. למרות ההבדלים בסגנון ובאווירה, שניהם קולים להחריד, שניהם מאוכלסים בפריזאים שאי אפשר להוריד מהם את העיניים ושניהם מגישים מנות מעולות במחירים שווים לכל נפש.

Pause Café, 41 rue de Charonne 75011 Paris

Bistro du Peintre, 116 Avenue Ledru Rollin 75011 Paris

מדרום:

השדרה Boulevard de la Bastille היא מרינה של סירות קיט שנעים להתהלך לאורכה. לעתים מוצגת שם תערוכה חינמית שהעירייה התנדבה להפיק, ובמס' 10 ניצב לו "הבית האדום", מוזיאון שנפתח ב2004 לתערוכות חדשות ומסקרנות - עם שורה של אמנים מהמעלה הראשונה (הצלם האגדי מארטין פאר ואפילו סיגלית לנדאו שלנו) ובית קפה שמגיש פשטידות ובירה האורגנית, המקום לחלוטין שווה ביקור.

ממערב:

רח סנט אנטוואן המופלא מוכר בעיקר בגלל שהוא מחבר אל מרכז פריז המוכר (רו דה ריבולי והמארה), ופחות בשל איכויותיו שלו עצמו: על אף היותו דרך רגילה יחסית בנוף הפריזאי, כל בניין ובניין בו שונים זה מזה ויוצרים קו רקיע מעורר התפעלות, כאילו אדריכלי העיר הרשו לעצמם להתפרע קצת. ההליכה על רחוב זה מומלצת גם לצרכי ההתבוננות ביצירות הבטון אך גם לצורך הביקור הפריזאי ה"רגיל": בחנויות, בבוטיקים ובבתי הקפה הפריזאים האפייניים להתקנא. אל לכם לוותר על עצירה מתוקה בפטיסייר היוקרתי "לה נוטר" שבמספר 10. LeNotre 10rue St Antoine 75004 Paris www.lenotre.fr

מצפון: רו דה לה רוקט וסביבתו

בין אם מדובר בבר מאובזר או סתם במכבסה מאוסה, הרחוב הזה שוקק חיים 24/7. בקרבת הבסטי האיזור תיירותי למדי, אבל אם תתקדמו מעט תמצאו לא מעט נקודות ששווה לבדוק. הרחובות הקטנים המסתעפים לאורכו מעניינים לא פחות, והחשוב ביותר הוא הגדול שבהם: שדרת רישאר השחור, בה מדי חמישי וראשון מתקיים שוק אוכל נהדר, עם מגוון דוכני פירות וירקות, גבינות טריות, שרצים, בשר ומה לא. לשמחת התיירים יש גם דוכני תבשילים לזלילה מיידית. התענוג האולטימטיבי של ימי השמש הוא רכישת מצבור חריצי גבינה ובקבוקי יין ונשיאתם בסלסלת שהוכנה מראש עד לתעלת "קנאל סן מרטין", הנמצאת ממש במעלה הרחוב. לא לשכוח להצטייד בפותחן בקבוקים.

Marché Richard Lenoir - Métro Bastille

פתוח בימי חמישי (פחות צפוף) וראשון (הומה אדם) בין 9:00 ל13:0

כדי לחזור למסלול תוכלו לבחור ברחוב סדאן, ובו להתכבד בתופינים בפטיסרי האוריינטלית שבמס' 4 או בכוס יין אדום אצל פטריק במס 6.

Pâtisserie Diamande, 4 rue Sedaine 75011 Paris

La Cave de la Bastille, 6 rue Sedaine 75011 Paris

אם בחרתם לעלות מרחוב סן סבאן, תוכלו לבקר בבוטיק אוגוסט לאפנת סקייטרים וז'ורנאלים של אמנות רחוב (שבקנטינה שלו המרקים והסנדביצ'ים במחירים מצחיקים) במס 10, באחת הגלריות או ב"קפה דה ל'אינדוסטרי", שמאז פתיחתו בשנות ה80 הפך למוסד וצבר (למרות שמו הפועלי) קהל נאמנים בוהמייני.

Auguste - Boutique, Galerie & Cantine, 10 rue St Sabin 75011 Paris

Café de l'industrie, 17 rue St Sabin 75011 Paris.

ובחזרה לרו דה לה רוקט, בו תמצאו את "אדום", צמד חנויות יד שניה, לגברים ולנשים, הניצבות זו מול זו. שמן הנאמן ללשון העברית אינו סתם צירוף מקרים - בעל המקום דובר עברית שוטפת. קצת אחרי אדום נמצא קפה דיוואן, עם טארט טאטן ממכר ואווירה כללית מזמינה ביותר. לידו קפה המלאכים. קיטש? ממש לא. המסעדה הזו מציעה המבורגרים בסגנון צרפתי מתחכם משהו, במחירים ידידותיים ובליווי תפוחי האדמה הטוענים לכתר "הטעימים ביותר" בעיר האורות.

Café des Anges, 66 rue de la Roquette 75011 Paris

Adöm - 35 / 56 rue de la Roquette 75011 Paris

Café Divan, 60 rue de la Roquette 75011 Paris

אם תפנו ימינה לרח התאילנדים, תמצאו ב"טכנו אימפורט" לא רק מליוני תקליטים, אלא גם מדף פלאיירים שיעזור לכם להתעדכן במיטב מסיבות האיזור. אם שמאלה, תמצאו ברו קלר הצפוף חנויות טישרטים, דיסקים (בורן באד), מוצרי פופ ומאנגה, מסעדות בוטיק פצפונות, צרכנייה איטלקית וחנות כלי בית קטנטנה ומעוצבת (לולו אדיקט). ובחזרה לתחנה אחרונה ברו דה לה רוקט: מסעדת הפיה הירוקה, עם תפריט צרפתי ושירות חם, מקום שנעים לנחות בו לסעודה משביעת רצון וקיבה מקרקרת.

Techno Import, 16 rue des Thaillandiers 75011 Paris

Boutique LouLou addict 25 rue Keller 75011 Paris

Resaturant La Fée Verte 108 rue de la Roquette 75011 Paris

Born Bad 17 rue Keller 75011 Paris

I don't wanna be a grown up

פברואר הוא חודש מבאס שדורש שיתרגלו אליו. אני מתפכחת מולו, בתקווה שההתפכחות תהיה זו הפשוטה ביותר, של ההבנה שהכל יהיה בסדר גם בלי כל הדרמות. אבל מה אם אני אוהבת את הדרמות? בעיה. העיר נשארת פרושה בפניי, העיר הזו פריז, מקניטה ביציבות שלה. ואולי זה בגלל שאני לא מכאן, אבל כבר קצת כן, ובגלל שהדיסוננס הזה הביא איתו הרבה חרא לאחרונה, אני מסרבת לוותר. רודפת בכוח אחרי הטלטלות, כי אני יודעת שלמרות הכל חרא הוא הדשן הטוב ביותר. משקלו הכבד של הקור חורט בבשר, מלווה בכובדה של ההבנה שהנה, עוד שנה התחילה והיא כבר אצה רצה לה, דורשת מאיתנו להתקדם, להתבגר. זהו חודש פברואר. מתריס בבינוניותו, תמיד מקום שני, גילוי שאינו מרעיש.

אולי דווקא יהיה לי נחמד להתרגל קצת? להתרגל ולהרגיל? להתאים את עצמי ולא להתנגד? להיות מוקסמת מכל השיט הסנטימנטלי של ולנטיינז דיי, לשמוח בתובנות הקטנות של השגרה, להסתפק בחייה של עקרת בית נואשת, לשכוח איך זה להתאבד על כל משימה כאילו היא בלתי אפשרית?

איכס, רומנטיקנים

(שיואו אני כזאת ממורמרת)

אולי. אבל בינתיים אני עוד לא שם. אני כותבת והעולם הערבי בוער, דווקא עכשיו, דווקא בפברואר מהפכות משתוללות מכל עבר. זה לא אצלי, הצמיגים הבוערים נזרקים רחוק מדירתי בפריז ומבית הוריי בתל אביב, ואני חושבת אם רק כשאנחנו בסכנה של ממש אנחנו מסוגלים להתעורר מהתרדמת, מקווה שהתשובה שלילית. מתוך ההווה המתחבט והמתלבט שלי אני מקשיבה לאלבום החדש של פולי ג'ין שלראשונה נוגעת וזועקת פוליטיקה, ואני שואלת את עצמי בהווה מה יגידו בעתיד על איך שהיה בעבר. ככה זה בפברואר.

הרובע ה16 - כתבה בעכבר עולם

Le tour Eiffel de Robert Delaunay

כבר מזמן הפך מגדל האייפל לאחד מסמליה הבלתי מעורערים של פריז. קצת היסטוריה, אם תרצו: כשנבנה, לכבוד התערוכה העולמית שהתקיימה ב1889, עורר את חמתם של האסתטיקנים של המאה ה19 בהיותו בעיניהם גיבוב מסורבל של סבכת מוטות ברזל מוגבהים. אך היום צורתו של המגדל נטמעה כל כך בנופה של העיר עד שלא יעלה על הדעת לחשוב עליהם בנפרד. הוא מתבלט בקו הרקיע של עיר האורות הקסומה מכל נקודת תצפית אפשרית וסמליו הקטנטנים ממלאים את דוכניהם של מוכרי המזכרות.

מזכרת, אניוואן?

אלא שביקור באייפל הפך ברבות השנים לחוויה תיירותית מעיקה משהו, של תורים אינסופיים, תמונה משפחתית במרפסת הקומה השלישית (274 מטרים מעל הקרקע, בכל זאת) וחזרה תשושה לכיוון מרכז העיר. למרות שהמונומנט המרשים לא נמצא באחד מרובעיה השוקקים של עיר השיק והסטייל, בחרנו בשבילכם כמה נקודות משובבות נפש למקרה שתרצו להעשיר קצת את "יום האייפל" שלכם.

1. נתחיל בטיפ קטן:
אתר האינטרנט המוקדש למגדל הברזל הפריזאי הוא מוצלח ביותר, ומאפשר רכישת כרטיסים מוקדמת, החוסכת את העמידה המייגעת בתורים, שיכולה להימשך 3 שעות ויותר בעונות החמות. http://www.tour-eiffel.com
האתר מספק אינפורמציה הכרחית לביקור ומאפשרי גישה לאתר האינטרנט של המסעדה המצוינת (והיקרה) שנמצאת בקומה השניה
http://www.lejulesverne-paris.com/

2. גינות ופארקים
האייפל יושב בקיצו של גן ה"שאם דה מארס" המקסים. שטח התרגול הישן של תלמידי ביה"ס הצבאי הוסב לפארק הזה ב1928 ומאז התקיימו על מדשאותיו מצעדים הסטוריים ותערוכות היריד הבינלאומי. שביליו הפתלתלים, עציו הרעננים ואגמיו הקטנטנים הופכים אותו ליעד אולטימטיבי לפיקניקים של באגטים וגבינות (יש להצטייד מראש, בחנויות המכולת הקרובות למלונכם). Champ-de-Mars

ממש ממולו, במרחק חציית גשר ממעל נהר הסיין, נמצאים גנים נוספים - אלה הם גני הטרוקדרו, גם הם יעד מצוין לפיקניקים, לרביצה נינוחה על הדשא, ולתצפית מרהיבה על מגדל האייפל כמובן. המזרקה שבמרכזם, הקרוסלה הגדולה והנוצצת שבכניסה אליהם וכל אופן בנייתם הגיאומטרי הופך אותם לחגיגה למבקרים. Jardins de Trocadéro

בפסגת גני הטרוקדרו ניצב לו ארמון שאייו. למרגלותיו ולרקע מגדל האייפל צולם אדולף היטלר ב1940 עם כינונו של הכיבוש הנאצי על פריז. באותו מקום ממש הוכרזה ב1948 הכרזת זכויות האדם. ברחבה ניתן למצוא כיום דוכני קרפים ומזכרות לרוב, מופעי רחוב לתיירים, אתרים כמו מוזיאון ציי הים או מוזיאון האדם, וכמובן תיאטרון שאייו.

3. בתי קפה
באותה רחבה ממש נמצא Café de l'homme היוקרתי, המציע בהתאם לשמו תפריט שווה לכל אדם באשר הוא אדם. מגוון המנות נע בין התפריט המסורתי (צרפתי), תפריט "מאוזן" (דיאטטי), או תפריט "ההשפעות" (מזון מהעולם). המחירים לא ממש שווים לכל נפש: 25-35 אירו בצהריים,40-70 אירו בערב.
Café de l'homme
17, place du Trocadéro 75016 Paris
http://www.restaurant-cafedelhomme.com/en/

קפה אלגנטי ושיקי נוסף שנמצא ממש על גדות כיכר הטרוקדרו העגולה, הוא קפה קארט. סלון התה המעוצב והמהוקצע הזה מצטיין בעיקר בקינוחים שלו ובעצם הישארותו פתוח ונינוח ממש עד השעות הקטנות של הלילה. הישיבה בקפה קארט כוללת לא רק התענגות על המקרונים והמאפים שלהם אלא גם התחככות בחברתם של דיפלומטים ממיטב שגרירויות העולם המפוזרות ברחבי הרובע האמיד בו אתם נמצאים Café Carette
4 place du Trocadéro 75016 Paris

במידה וחשקה נפשכם בבית קפה עממי יותר תוכלו לגשת לביסטרו בראסאק שנמצא לא רחוק, במעלה שדרת קלבר. הביסטרו הצעי והפופי הזה מציע תאורה חמימה, כורסאות ישיבה אדומות ומגוון של מנות במחירים סבירים של 16-20 אירו. בימי שמש נפלא להתרווח במרפסתו הפתוחה הפונה, כמה מפתיע, לרחוב

Café Brassac
37, Avenue Kléber 75016 Paris

4. מוזיאונים
הרובע ה16 מתברך בלא מעט מוזיאונים, אבל רובם לא ממש יכולים להיכנס להגדרת "מוזיאוני החובה של העיר". למרות זאת, ממש בקרבת מגדל האייפל המוכר נמצאים דווקא שניים מהמוזיאונים שהפריזאים לא יכולים להרשות לעצמם לפספס בהם תערוכה:

הראשון הוא המוזיאון העירוני לאמנות מודרנית. האוסף הקבוע שלו כולל יצירות מאת אמני המפתח של המאה ה20 כמו מאטיס או קנדינסקי, בעוד שהתערוכות הזמניות שהוא מציע הן מהחשובות והמרתקות באירופה. אין זה נדיר למצוא בפתחי המוזיאון תורים המשתרכים עד קצה השדרה בה הוא ממוקם, כך שגם הפעם הביקור המקדים באתר האינטרנט יסיר מעליכם את האחריות המעיקה של עמידה בתור Musée d'Art moderne de la ville de Paris
11, Avenue du Président Wilson 75016 Paris
http://mam.paris.fr

המוזיאון השני, שנמצא ממש בשכנות (דלת לדלת יש לומר) הוא ה"פאלה דה טוקיו" המתוקשר והאפנתי. הגדרתו המדויקת היא "מרכז לאמנות בת זמננו", שכן הוא מציע תצוגה מגוונת ועדכנית של יצירותיהם של אמנים מקשת רחבה של מקומות, ז'אנרים, סגנונות ומדיה. בהווה התערוכה המרכזית בו היא של הבמאי הישראלי עמוס גיתאי, אגב, ובכלל, מומלץ להתעדכן לגבי הפסטיבלים והאירועים החד פעמיים שהוא מציע. יתרון משמעותי של הארמון היפני הוא שעות הפתיחה שלו: מחצות היום ועד 21:00 בערב. לא לפספס את חנות הספרים מעוררת ההשראה ואת המסעדה המסקרנת, שאפילו המנות הפשוטות ביותר שלה בה משאירות טעם של עוד.
Palais de Tokyo
13, Avenue du Président Wilson 75016 Paris
http://www.palaisdetokyo.com

ממש מעבר לכביש ומול השניים האלה נמצא מוזיאון האופנה המפתה. אך אל נא תתפתו, המקום סגור לקהל עד אביב 2012...

אם חשקה בכך נפשיכם וקלו עליכם רגליכם, הסיור הרגלי ברובע ה16 יכול להתאים לכם. שימו לב: ההליכה מומלצת רק למי שעולם הארכיטקורה ובנייני העיר יקרים לליבו, משום שהרובע עשיר יותר בבניינים בסגנון ארט נובו וארט דקו, ופחות באטרקציות מעולם השופינג. אם תמשיכו מכיכר הטרוקדרו לכיוון מערב תיתקלו כנראה בבית הקברות של פאסי, מקום שבמאה ה19 היה נחלתם האחרונה אך ורק של בני האריסטוקרטיה המקומיים. ברחוב פרנקלין יתקנא לבבכם בדיירי הקבע המשקיפים על האייפל מחלון ביתם, רחוב פאסי יגלה בפניכם מרפסות מעוטרות בפסלים דקורטיביים שיעצרו את נשימתכם ושדרת מוצארט תאפשר לכם הצצה נוספת לחייהם של הפריזאים שהמושג "החיים הטובים" הוא בשבילם עניין של שגרה יומיומית.
Place de Trocadéro - cimetière de Passy - Rue Franklin - rue de Passy - Avenue Mozart - Métro Jasmin

הרובע ה16, מלבושים

הרובע ה16, מגורים

הרובע ה16, תושבי קבע

רגע לפני שתרדו לתחנת המטרו ז'אסמן, אתם יותר ממוזמנים לבקר ב"בו זינק קפה" החמים והנעים, המציע קפה או כוס יין, מנות קלילות ואוירה צעירה. השירות הנפלא והמחויך בו לא אפייני לפריז, ממש כמו הרובע במרכזו אתם נמצאים. Bo-Zinc Café
59 Avenue Mozart 75016 Paris

כמה טוב שינואר מאחורינו

לפני שינואר מגיח, ואחרי שהוא עוזב, אני שוכחת כמה הוא חודש קשה. זה החודש בו עומר נהרג, שבעיצומו אני נזכרת שזה הזמן הכי קר בשנה, זמן שכוחות ההדחקה שלי לא יכולים מולו.

השעה המוארת ביותר ביום, חודש ינואר

בינואר בפריז אין אור שמש, אין אורות כריסמס, Rien. אלה הם רכיבים חשובים השומרים על מצב הרוח, על קו הבריאות הנפשית, והם אינם. כל מה שנשאר לך הם המיתוסים השקריים על כמה שהחורף הוא כיפי ונחמד, אבל מי בכלל רוצה להתעטף בסוודרים המגרדים האלה, במעילים הכבדים מדי? לאף אחד אין באמת אח שאפשר להתפנק מולו ושוקו חם גורם לי להקיא (הפסקא האחרונה היא סוג של גניבה ספרותית מחברתי רוני). כך שבגדול, אני נשארת בבית, גמורה מעייפות גם אם (וכנראה שבגלל ש) לא זזתי כל היום, מתכננת תכנונים שאין בי ממש תקווה לממש אותם, כי הכל נראה ככ חסר אופק.

מפרקים את דוכני הכריסמס, לא משאירים אורות מנצנצים

אני יודעת שזו טעות לתלות את כל הצרות במזג האוויר, שלא המעלות שבחוץ הן האחראיות לאינטנסיביות בעבודה, לעצלנות, למריבות יומיומיות עם מי שנמצא במרחק נגיעה, לגעגועים למי שאיננו, ללחץ שנגרם מתכנון מוגזם ומנסיונות חוזרים ונשנים לירות לכל הכיוונים. כי כנראה זה רק אצלי בראש.

החורף מזכיר לי שהזמן יכול להיות אויב שנלחמים נגדו, שהבדידות יכולה להיות אלימה הרבה יותר ממה שמספרים.

הפסל של לאון בלום, בצעיף תואם רוחות, הוא היחיד שמחכה לי ביציאה מהמטרו הביתה

והנה שיר שאימא שלחה לי לא מזמן. ואולי הוא המדויק ביותר.

בלי חומרים משמרים / עליזה הרט

מוֹצָאֵי שַׁבָּת בְּיוּנִי.
אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים בַּמִּטְבָּח.
מוֹרַחַת לְךָ פְּרוּסוֹת לֶחֶם עִם דְּבַשׁ וּטְחִינָה.
הַכֹּל אוֹרְגָנִי – הַלֶּחֶם, הַדְּבַשׁ, הַטְּחִינָה.
בְּלִי צְבָעִים, בְּלִי תּוֹסָפוֹת מְלָאכוּתִיוֹת.
כְּמוֹ הָאַהֲבָה שֶׁלִי.
וְאַתָּה אוֹכֵל
וּקְצַת אַחַר כָּךְ הוֹלֵךְ.
לָמָּה לֹא הָיוּ שָׁם חֳמָרִים מְשַמְּרִים
בַּלֶּחֶם
בַּדְּבַשׁ
בַּטְּחִינָה

Le Style

מתישהו בכיתה ה' החלה מערכת היחסים שלי עם פייט מונדריאן. המורה לציור הביא כמה אילוסטרציות שלו לשיעור והורה לצייר בהשראתו. לא ככ הבנו מה פשרו של השיעור המוזר, אבל בהיותינו פספוסים בני 11 בלבד, זרמנו עם זה.

מונדריאן הוא אחד מהחשובים ביותר בין ציירי המאה ה20. ממקימיו של הזרם האבסטרקטי באמנות המודרנית שהשפיע כמעט בכל תחומי החיים הויזואליים: באמנות, בארכיטקטורה, בסגנון.

הוא היה אדם פשוט, בודד מאוד, שהשקיע את חייו בציור. תחילת דרכו היתה בציורי טבע דומם פשוטים ולא בולטים מי יודע מה. מושפע מזרמי התקופה, חוקר את טיבם של הצבעים החיים, של משיכות המכחול הגסות. יצירותיו המוקדמות לא מעידות ולו במעט על יצירתו המופשטת החכמה כל כך אליה הוא יגיע בהמשך, ושאף חוקר אמנות מתחכם לא יגיד לי אחרת.

היתה לו תקופת מעבר מסוימת, שלאחריה, בהגיעו פריזה, פגש את פיקאסו ובראק ונדהם מהיכולת שלהם להטיל ספק בקיים, להתמרד נגד מסורות האמנות הקיימות. אין ספק שהאמנים האלה היו מרכז היקום של כל מה שזז באמנות באותה תקופה, אבל תשומת הלב שלי דווקא הוסבה לעניין אחר: אז, כמו גם היום, עניין המעגלים החברתיים הוא הוא שמשנה משהו. הימצאותך במעגלים החברתיים הנכונים, זה מה שמשנה.

ציור של מונדריאן בתקופתו הקוביסטית. לא אפייני.

ואז מה? בשנות ה20 של המאה שעברה הכל מתחיל בשביל מונדריאן. הוא מייסד את תנועת הניאו-פלסטיסיזם ב1920 מתוך חיפוש מתמיד אחר קו אחיד, אחר צבעי היסוד, כל זה מתוך אמונה בכוחן של הצורות הויזואליות לכונן סדר חיים חדש, ובשאיפה לקחת הכל צעד אחד אחורנית, אל היסודי, המופשט, ובכך למעשה, להתקדם.

לא מזמן, בחור שאני תופסת ממנו הרבה בכל הנוגע למרחב ידיעתו התרבותית-אמנותית, אמר לי שהוא היה בתערוכה של מונדריאן ו"השתעמם". נחרדתי. משעמם? ההתמדה של מונדריאן, הרפטטיביות שלו, היא מרתקת. שלא כמו פיקאסו או דאלי, שהיו כוכבים עולים בשמי האמנות באירופה ושהיצירה שלהם היתה פומפוזית משהו, ביצירה של מונדריאן, יש משהו ככ צנוע, חרוץ, מסקרן. התערוכה המוקדשת לו במרכז פומפידו מאפשרת לסקור מקרוב את מה שהוא עבד עליו כל חייו, מה שהיום נמצא בכל מקום.

היצירה של מונדריאן משפיעה כל כך, שכבר שכחנו שהוא בעצם המציא אותה. הקוים הישרים, הגיאומטריים, ששואפים לכונן פשטות היסודית בכל, אלה הן הנחות היסוד שלו. מדהים לראות איך מה שהיה פעם אוונגארדי היום נחשב יומיומי. מונדריאן היה מדור המייסדים של התנועה שהביאה את הבאוהאוס בארכיטקטורה, את העיצוב המבוסס על צורות גיאומטריות, אפילו את הזרמים המופשטים הראשונים בצילום. הוא טרח להזכיר לכולם שגם בין הצורות הבסיסיות ביותר מתקיימת מערכה, שאפילו בין קו אנכי וקו אופקי קיים קונפליקט, ושזה אומר משהו, שזה חייב לשקף משהו על כל מערכת יחסים בעולם האמיתי, ולו זו הפשוטה ביותר.

Exposition Mondrian / De Stijl

Centre pompidou, 1 Décembre 2010 - 21 Mars 2011

כתבה על קאנאל סן מארטן - פוסט בעכבר עולם

קאנאל סן מרטן הירקרקה היא אחד מן המקומות הללו, שהפריזאים אוהבים לא על שום הפומפוזיות שלהם, אלא דווקא בשל פשטותם היפהיפיה. לראיה, היא לרוב כמעט ולא מונצחת במדריכי התיירים המסורתיים, ולכן, ההכרות איתה ראוי שתיעשה דרך הרגליים

נתחיל בכיכר הרפובליק. הכיכר הזו, שמתחתיה מתפרשת תחנת מטרו גדולה, היא אחד מסימני המהפכה המובהקים שכל תייר ישמח להצטלם כשברקע מופיעות אמזונות האבן המקסימות. אחד הרחובות היוצאים מהכיכר הוא פובורג דה טמפל, הדרך הישנה שהובילה את סוחרי הפרבר בלוויל למרכז העיר. היא תוביל אותנו מהכיכר המתויירת אל עבר מחוז חפצינו. למי שמוצא את עצמו באיזור הכיכר דווקא בערב, מקום בילוי מומלץ הוא מועדון הפאבלה שיק - מסעדה ברזילאית שלקחת את הרעיון של לרקוד על שולחנות צעד אחד קדימה ומציעה אוכל פורטוגזי מובחר (20-25 אירו למנה), דיג'ייז לבביים והרבה מצב רוח טוב. פתוח רק בערבים.
Favela Chic, 18 rue de Faubourg de Temple 75011 Paris

www.favelachic.com/paris

נקודת ההתחלה שלנו היא בפסלה "הגריזט" העצובה, מזכרת לפועלות הצעירות שהתגוררו באיזור בתחילת המאה ה20. מיד ממולה, מצד שמאל, נפרשת בפנינו התעלה. כל שעלינו לעשות הוא לבחור גדה, או בעצם, למה לעמוד בפני החלטות קשות? כמה קל לעלות על אחד מהגשרים הציוריים, לדמיין שאנחנו בתוך סצנה מהסרט "אמלי" ולעבור לצד השני.

הקסם של הקאנאל הוא בהיותה מקום שבאופן מובהק אינו מונומנט מושך תיירים או מוזיאון. למים תמיד יש אפקט משכך על נפש האדם, בתי הקפה הקטנים והאפנתיים המשובצים בטעם טוב לכל אורכה, האווירה הפריזאית האפיינית שמתערבבת היטב עם סגנון הבניה התעשייתי של סוף המאה ה19 הם שהופכים את התעלה למסלול שאסור לפספס. שריצה על גדות הקאנאל הופכת לתענוג של ממש בקיץ, אבל גם בחורף הקסם שלה לא דועך. ולו לרגע.

הקאנאל ממוקמת על הגבול שבין הרובע ה10 ל11, איזור בו בימים שלפני (וגם אחרי) המהפכה הצרפתית השתכנו גר פועלים ואנשי מלאכה קשי יום יותר או פחות. היום, בתי חרושת הקטנים, המחסנים ובתי העסק הוסבו לבתי קפה, ברים אגדיים, חנויות ובוטיקים. הפריזאים הפוקדים אותם ביומיום רחוקים מלהיות הפריזאים הטיפוסיים של השאנז אליזה, אלא בעיקר זוגות צעירים, סטודנטים, קומץ מהגרים ואנשים שעוד נשארו מדור הפועלים הותיק של הזמן ההוא, כך שבאופן כללי הקאנאל מתאפיינת בצבעוניות אפנתית, אדג'יות מהסוג הטוב ובסהכ עסיסיות כמו שרק פריז יודעת לספק.

אם נמשיך את סיורינו מכיוון כיכר הרפובליק נמצא משמאלינו את הביסטרו הקטן והנפלא "שה סזאם" (אצל הסומסום, בעברית) שבקיץ נעים להימרח על כיסאות החוץ שלו ובחורף אין כמו להיכנס לאווירה המהבילה של מסעדה מקומית. בתפריט שלל סלטים, מרקים, שייקים, לזניה משובחת ומנת טאפאסים מומלצת. המחירים מזמיני פנים (10-15 אירו בצהריים), השירות מעולה, והם אפילו מוכרים בטייק אוואי, לימי האביב הנפלאים האלה שבהם כל מה שיחפוץ בו לבכם יהיה כנראה הוא ארוחה קלילה וטריה תוך כדי ישיבה ממושכת על גדות התעלה. Chez Sésame, 51 quai de Valmy 75010 Paris

מיד אחריו נמצאת עוד מסעדה פריזאית אפיינית, אבל כזו שתוכלו לבלות בה שעות ולא כזו שתרגישו בה נורא תיירים. שמו של המקום הוא תזכורת לדייגים וליורדי הים שהיו דרי התעלה המסורתיים לאורך השנים. רצפת המשבצות השחורה-לבנה והשירות חביב וחמים הופכים את "לה מארין" לאידאלית לכוסית של אחר הצהריים, אבל אם לאכול באתם, מנות הדגים שלהם בהחלט שוות טעימה. 15 - 20 אירו למנה בערב, בצהריים תפריט ב14 אירו.

Le Marine, 55bis Quai de Valmi 75010 Paris

הבר האירי שממול יכול לעשות אולי רושם תיירותי על המקומיים, אבל רבים מחבבים את "דה קורק את דה קייבן" ובשונה מברים אחרים על טהרת הגינס בעיר, הוא מצליח למשוך אפילו צרפתים בני השכונה. בעל הבית קווין הוא אדם ידידותי באופן כמעט נדיר ומציע למתארחים במעונו מבחר בירות שאין להתבייש בו (ביניהם גם אסאי היפנית!), ארוחה חמה בעת הצורך ומדף ספרים לא רע בכלל. בימי הקיץ אפשר לקנות בירה בכוס פלסטיק במחיר הפי אוור ולהתפנן איתה על ספסל קרוב למים. פתוח מהצהריים ועד 1 בלילה.

The Cork and the Cavan, 70 quai de Jemmapes 75010 Paris

בחזרה לגדה השמאלית של התעלה. על "שה פרון" כבר נכתבו לא מעט הילולים ושבחים. הבר האגדי הזה שנמצא על הקאנאל מצליח כבר שנים ארוכות לקבץ בין ארבעת קירותיו את הפריזאים הכי קולים, אלה שבמחיצתם אנחנו רוצים להימצא. אולי אלה הברמנים החתיכים, אולי זו הרצפה הפסיפסית ואולי סתם יש איזה סקס אפיל מיוחד שנוזל מהקירות.

בירה ובוטנים במחיר סטנדרטי של 3.5 - 5 אירו.

Chez Prune 36 rue Beaurepaire 57010 Paris

נמשיך לארטאזארט. זוהי חנות לספרי עיצוב, שגם אם אתם כאלה שהביקורים בחנויות הספרים של עיר האורות לא ממש עושים להם את זה, תוכלו למצוא פה את הנישה שלכם. היא לא ענקית, לא עתיקה ולא מייגעת, מציעה מבחר מגוון ומקורי של ספרים מכל תחומי העיצוב ומכל העולם. למעצבים שבינינו ארטאזארט היא פיסת גן עדן צנועה, אך גם לאלה שלא "שוחים בחומר", צעירים ומבוגרים כאחד, תמיד נעים להיכנס לביקור, וכל זה בלי התחושה המעיקה ש"חייבים לקנות משהו".

ARTAZART, 83 quai de Valmy 75010 Paris

http://www.artazart.com/

ושוב נעלה על גשר עגול ונחצה את התעלה כדי לעבור לגדה הימנית. שם נמצא את ה"הוטל דו נורד", בניין שתפקד בעבר כמלון, מלון שסיפורו הונצח בספר, ספר שהפך לסרט, סרט שהיה לסוג של אגדה מקומית. ביום המקום ממש "שייך" לבובו'ז (הבורגנים הבוהמיינים היפים הטובים והמדושנים של העיר) ובערב הוא מסעדה שכמעט אסור להחמיץ את הביקור בה. התפריט אולי לא זול, אבל המקום המעוצב בתחכום מעודן ומדויק מספק חוויה אטרקטיבית וכמעט אותנטית של פריז משנות ה40. מומלץ להתפנק על ארוחת ערב, מתאים גם לכוס קפה או בירה של צהריים, בימים חמים או קרים.

Hôtel du Nord, 102 quai du Jemmapes 75010 Paris

http://www.hoteldunord.org

נחצה שוב אל עבר הגדה השמאלית, שם לא נחמיץ ביקור בחנות בת 3 האולמות של רשת הבוטיקים הפריזאית הענוגה "אנטואן ולילי" שהתקשטה לכבודינו בצהוב, ירוק וורוד ומציעה מגוון בגדים, אקססוריז וכלי בית לגדולים ולקטנים Antoine et Lili, 99 quai de Valmy 75010 Paris

http://www.antoineetlili.com

וכקינוח חמוץ מתוק, בקצה התעלה (בגבולותיה הפריזאיים) נגיע אחר כבוד למעוז בני הסצנה האלטרנטיבית הפריזאית. הפואנט אפאמר (נקודה ברת-חלוף בתרגום חופשי) הוא בלי ספק אחד מהמקומות האלה שחוסר ההגדרה שלהם מגדיר אותם בצורה הטובה ביותר. בעבר מחסן ציוד ענק של תחנת הכיבוי השכנה, המקום הוא היום מסעדה, בר, גלריה במסווה, מתחם מכירה למעצבים מכל סוג, מועדון הופעות.. תמיד מלא, מייצג את הסצנה האירופית התוססת והחתרנית יותר מאשר את זו הפריזאית הרגועה, וזוהי רק אחת מהסיבות ששווה להגיע אליו.

Point éphémère, 200 Quai de Valmy 75010 Paris
www.pointephemere.org

אולי במקור זה נראה יותר טוב? הכתבה בעכבר עולם

http://www.mouse.co.il/world/CM.world_articles_item,1281,209,57789,.aspx