הו, הסלע האדום. הביקור הראשון שלי ב"בית האדום" (La maison rouge, 10 boulevard de la Bastille 75012 Paris) היה מתישהו בשנה שעברה, והיה יחסית מאכזב. הביקור האחרון הפתיע לטובה. יום ששי קר מאוד יחסית לספטמבר, פתיחת תערוכה שההזמנה שלה לא מבטיחה במיוחד. החלטתי לא לוותר, למרות שהשעה היתה תקועה כמו עצם בגרון, ודווקא באותו יום כן היו לי תכניות לארוחת ערב.
הקפה של הבית האדום
הללויה. כמה נחמד לקבל כלאחר יד הזמנות לתערוכות מאדם שתפקידו רם המעלה פג תוקף. הלכתי לייצג את שגרירות ישראל, כביכול. וטוב שכך. באתי בסניקרס, עמוסה בשקיות (מהסידורים של מקודם), מעילים וצעיפים (בכל זאת), אבל תודה לאל, יש לוקרים (שקופים!) לשמירת חפצים והביקור ההכרחי בשירותים לא גבה ממני עמידה של שעות בתור.
יש משהו נהדר בפתיחה של תערוכות בפריז. כאלה שמגיעים אליהם כל הבובוז המבוגרים ובעלי הפאסון הקולי להחריד, כאלה שפתאום צץ בהם שר התרבות שאני כבר יודעת לזהות את פניו ולדקלם את שמו (לא, אמא, לא הצטלמתי איתו), כאלה שיש בהן מיזוג בין האמנים המוכרים ובעלי השם שמציגים בהן לבין אלה שהרגע יצרו מהבוזאר. כאלה שמצד אחד משניאות על כולנו את האמנות בת תקופתינו, ומצד שני מאפשרות לנו להתחבר אליה מהלב ומהראש יחדיו. כאלה שישיבה בקפה שלהן מציעה לנו לא רק משקה ג'ינג'ר-חריף-אורגני-מוגז כי "אנחנו לא מוכרים דיאט קולה", אלא גם חתיכת פשטידה תוצרת בית לצידו.
לעזאזל, עברתי בגוגל על שמות כל האמנים המשתתפים ולא מצאתי של מי התמונה הזו. כנראה שלה:
Annika Von
אלה הם כמה אנשים שעומדים ליד ערימת אפר ומדברים עליה כאילו היא יצירת אמנות המוצגת במוזיאון בפריז. או שהטעות היא שלי.
עבודה של Stéphane Thidet
Martin Parr / Common Sense
אין לי מושג של מי העבודה הזו. גם לא לה.
la Recherche d'un chien
16/1/2011 - 23/10/2010
http://www.lamaisonrouge.org
It will astound you
I need your loving
Like the sunshine
TD & Boubs
