יום חמישי

הצלחתי!



הצלחתי. הצלחתי להיכנס לתערוכה של Basquiat במוזיאון לאמנות מודרנית. שום מושג למה לא קניתי כרטיס מראש, אחרי שבפעם הראשונה ראיתי את התור ונסוגתי ובפעם השניה ראיתי אותו ונכנסתי פשוט לPalais de Tokyo. בנסיון השלישי והאחרון, לאחר עמידה של חצי שעה שבמהלכה האצבעות ברגליים כבר התחילו לאבד תחושה, נכנסתי. רק זה ראוי לציון. ואז - הוא מופיע.


אין איך לתאר אחרת את תצוגת העבודות של באסקיאט. זו הופעה, שואו, נוכחות שאי אפשר להתעלם ממנה. באולם שלפני הכניסה תלוי ציור ענק מימדים, שמעורר תמיהה: כל כך צעיר וכבר כזה גודל? יש כאן איזו מגלומניה? אולי, אבל זה לא משנה. באחת הכתבות שקראתי עליו (כי הן בכל מקום, קיימת איזה היסטריה איתו בעיר) הכריזו שלולא מת ממנת יתר בגיל 27 (הרך), היה לפחות הפיקאסו של דורינו. והוא אכן, מצייר בלי להפסיק, אי אפשר להישאר אדישים לכמויות העבודות שלו, לפשטות הכל כך חכמה של כל אחת מהן, כזו שמטרידה ודוחה קצת את הצופה, אבל גם מושכת עוד ועוד, רק תנו לי עוד.


Basquiat au Musée de l'art modérne de la ville de Paris, 15 Octobre 2010 - 30 Janvier 2011


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה