אומרים שגבולות נוצרו כדי שיחצו אותם. האמנם? זה חשוב, גבולות. חשוב כדי לכוון אותנו להיות אנשים טובים יותר, שזה משהו שכולנו רוצים, בסופו של דבר. גם חציית הגבולות היא חשובה. להצליח להיות שונה, אוונגארדי, יצירתי, מרדני, לבעוט בשיגרה, במוסכמות, אנחנו מתים על זה. אבל איפה ומתי חציית גבולות הופכת לבולמוס? איזה מספר של עוגיה היא כבר חזירות? כמה שנים של כיבוש העם השכן הן שחיתות?
פתאום קם אדם בבוקר, מסתכל במראה, ולא מכיר את הדמות שמסתכלת בו בחזרה. כל כך הוא מרוכז בלהשתנות, להתפתח, עוד ועוד, שעד שכבר הוא מגיע לנקודת היעד, פתאום זה מוזר, לא מוכר. האינסטינקטים בוערים לשבור את כל הגבולות החדשים האלה שהוצבו ועיצבו מחדש.
פתאום קם עם בבוקר ומתבייש להסתכל לעצמו בעיניים. כי כל המוסכמות נפרצו, כי השחיתות והרוע חילחלו מבעד לגבולות שהיו פעם ברורים.
