יום רביעי

הוי ארצי, מולדתי


אפשר לדמות ביקור של חודש בארץ לארוחה חגיגית, טעימה, עסיסית ומזינה. המנה מכילה מנה גדושה של שמש, כמה כפות של חברים, קמצוץ חגים יהודיים כמיטב המסורת המשפחתית, תוספת משביעה של משפחה, ולקינוח - כמה מפגשים חשובים שיבטיחו את הכיוון לשנה הבאה. אלה הם כל אבות המזון הנדרשים שיחזיקו אתכם שבעים, שמחים וטובי לב לאורך זמן, מבלי לחוש כאילו הבטן עומדת להתפוצץ.

יש להכין מראש: כרטיס טיסה במחיר לא גבוה, נחיתת ביניים בפראג ומפגש מרתק עם חברה ותיקה.


רכיבים:

שימו לב, המידות אינן מדויקות. זה בכוונה, ספונטניות היא מצרך הכרחי.

1 חברה שהיא בגדר תאומה סיאמית לאיסוף משדה התעופה, קבלת פנים משובבת נפש ומלאנתלפים צחוקים ושמחה.


1 מבחן שנקבע ל5 שעות אחרי הנחיתה, 1 ציון 95

2 הורים יקרים מפז ואחות אחת, נשמת אפי, משוש חיי



קמצוץ הופעות רוקנרול מקורי, מרגש ובועט (תודה לדויד ד'אור ואתי אנקרי על לוליטה, תודה לאיה ואורי על הביצוע המטריף)

מנה גדושה של חברות אמת, שיחה חברית, צחוק, נסים ונפלאות


הרבה הרבה עיר
(תודה לך, אלוהים, שבראת את הזכרים התל אביבים)

קורט מדבר
(אני יודעת, 24 שעות זה ממש לא מספיק)


5-6 פלחים ירושלים

כפית וחצי נוסטלגיה

2 כפות של מציאות ישראלית לפנים


200 גרם אמונה

חצי קילו חריצות

10 טון של חוויות בלתי צפויות ובלתי נשכחות

שבבים של תרבות וספרות - עדיף לא לרסק לחתיכות קטנות מדי, זה הורס את הקראנצ'


הוראות הכנה:
הניחו את כל המרכיבים יחד ותנו להם להתערבב מעצמם. הכמויות יתאזנו, הטעמים יתגברו, ההבנה הפשוטה שכך צריך להיות תגיע במהרה.

בשלב זה של הבישול אפשר להוסיף עוד קצת מהעיר. זה משדרג את הטעם.






להעמיד על האש לחודש וחצי.

לתת לתרכובת לנוח קצת.

לפתוח.

להגיש בחג משפחתי או במסיבה חגיגית.
האורחים לא ידעו את נפשם ויפרגנו במחמאות ללא הרף.

במידה ומשהו מרגיש לכם "לא עד הסוף"

תוכלו תמיד להוסיף עשבי תיבול לקישוט.

הסועדים ישיבו מיד את החיוך לפניהם.

בתאבון.

Vraiment tout petit..



And there was it. An exhibition of my photo works. In Paris. Really, nothing big. But yet, it was great. Thanks everyone for showing up. It felt good.

London Calling


לונדון כסובייקט. נתפסתי לחוויה הזו כבצביטת מלקחיים, נשלפת מהשורש איכשהו. לונדון היא לונדון היא לונדון, אבל זה קצת אחרת כשבאים מתוך החוויה הפריזאית הרציפה. באקינגהם פאלאס, גם כשהוא מתכונן לחתונה, לא ממש מגיע לקרסוליים של הלובר, הטייט יכול לעשות קצת מאמץ ולהתחשב בהשוואה המתבקשת בינו לבין הפומפידו ואת הפרינציפ של שוק פורטובלו הבנתי עוד לפני שבכלל נכנסתי לשם. במילה אחת: אכזבה. אכזבה סובייקטיבית כאמור, כי הרי הכל תלוי סיטואציה. לונדון היא עיר שאין צורך לחפש בה את הסיפור שלך, הסיפורים שלה מסופרים מעצמם. היא לא כזו שאפשר להתעטף בה - הרי לא סוד שקר שם, צריך פשוט להביא סוודר.

חוויה מתקנת, anyone?

*
reach out for me

kaleidoscope

somebody else's trash is another's treasure

capota

hips-hips, hooray

*
calling indeed

the queen sends her regards


i hate myself for not writing down the artist's name

*
wake up

and smell the roses

yes, you made

not really breaking

*
*
sweet Zoe

*
God save

save us

the sun rises higher and higher

and then we go below

!attention

chaque un sa couleur

let them shout

oh, just shut it

(Thanx for this one, Leonard)