La peinture est est plus forte que moi, elle me fait faire ce qu'elle veut." J’ose me sentir concernée par ce célèbre mot de Picasso. Ainsi, je ne pourrais expliquer pourquoi je veux étudier l’art. Evoquer « la passion », « l’impulsion » ou « l’envie » ne serait pas suffisant. Il y a plus que des mots, davantage que le toucher, c’est peut-être cela l’art : une sincérité sans bornes et sans intermédiaires
Cela fait un an que j'habite Paris. C’était une période agitée, de désordre, de deuil. Je prends désormais conscience qu’il existe une fine limite qui change le regard des gens ; elle crée un écart entre ceux qui voient et connaissent et ceux qui contemplent et éventuellement ressentent. La création dépasse cette limite. Je voudrais étudier l’art pour savoir comment la dépasser aussi moi-même
L’art m’a toujours attirée et j’ai toujours essayé d’en faire une partie de ma vie. Avant de venir en France, j’ai monté à Tel-Aviv le projet « ARTiSHOWk », une série d’événements artistiques dont les objectifs sont d’exposer des artistes qui se trouvent en début de carrière et de lancer une soirée où toutes les formes d’arts puissent se rencontrer. L’« ARTiSHOWk » est en même temps une exposition, un concert, un spectacle de danse, du théâtre etc
Pour moi l’Ecole de *** est une initiation au monde de l’art, un moment fondateur. Etudier l’art dans une école supérieure en France était toujours mon rêve, échanger avec les meilleurs professeurs, poser mes pas sur ceux des grands artistes du passée, côtoyer ceux de ma génération. J’espère trouver dans votre école une formation non seulement technique mais aussi intellectuelle. Je souhaiterais y renforcer mes liens avec le monde artistique, apprendre comment mieux construire mes créations, comment coordonner l’intuitif et le conceptuel, l’intensif et le progressif. Je voudrais développer ma propre langue indépendante et particulière
Les sujets qui m’intéressent le plus sont la nature humaine, la société, l’absurde. Les photos que je prends dans la rue sont pour moi une tentative de saisir l’instantané. Faire des portraites est pour moi un moyen de toucher à l’intimité, d’exposer et d’être exposée.
L’art m’entoure où que je sois. Pas seulement l’art plastique mais aussi la musique (ancienne comme contemporaine), le cinéma et la littérature. Nombreux artistes m’influencent, par leurs œuvres ainsi que par leur manière de penser. Je suis fascinée par la façon dont Robert Frank contemple, Diane Arbus distingue, Marcel Duchamp rit, Andréas Gorsky critique et Lucian Freud précise.
C'est ce que je veux être, C'est ce que je veux faire.
***
"הציור חזק ממני, הוא גורם לי לעשות מה שהוא רוצה". אני מעיזה לייחס את הציטטה הזו של פיקאסו גם כלפיי בכל הנוגע לעולם האמנות. לעולם לא אוכל להסביר מדוע אני רוצה ללמוד אמנות. לא די במילים כמו "תשוקה", "יצר" או "חשק". קיים כאן משהו שמעבר למילים, מעבר למגע, וזה יכול להיות בדיוק זה, האמנות: כנות חסרת גבולות וחסרת אמצעים.
אני גרה בפריז מזה שנה. זו היתה תקופה סוערת, מרגשת, מבלבלת וקשה. במהלכה שמתי לב שקיים איזה גבול דקיק שמשנה את מבטם של אנשים. הוא יוצר מין הבדל בין אלה שרואים ומודעים למה שקורה, לבין אלה שמתבוננים במתרחש, מבקשים להבין ובסופו של דבר חשים בעצמם את ההווה. היצירה חוצה את הגבול הזה. אני רוצה ללמוד כיצד ליצור כדי שאוכל גם אני בעצמי לעבור אותו.
האמנות סיקרנה אותי מאז ומעולם ואני מנסה זה זמן רב להפוך אותה לחלק משמעותי בחיי. לפני הגעתי לצרפת, העלתי בתל-אביב פרוייקט בשם ARTISHOWK , סדרת אירועי אמנות שמטרתם היתה במתן חשיפה לאמנים אשר נמצאים בתחילת הדרך, ובהפגשת אמנויות רבות ככל האפשר על במה אחת. הARTISHOWK הוא בו בזמן תערוכה, הופעה חיה, מיצג וידאו, מופע תאטרון, של מחול וכדומה.
בשבילי, לימודים בביה"ס *** הם כטבילת אש בעולם האמנות, שלב מכונן. ללמוד אמנות בבית ספר גבוה בפריז היה תמיד החלום שלי; עם המורים הטובים ביותר, במקומות בהם גדלו והתחנכו האמנים הגדולים בהיסטוריה, ולצידם של האמנים של דורי שלי. אני מקווה למצוא בבית הספר הזה הכשרה לא רק טכנית אלא גם מחשבתית ולהיטיב את קשריי עם עולם האמנות, ללמוד איך לבנות באופן בהיר יותר את תהליך היצירה שלי, לקשר בין האינטואיטיבי לקונספטואלי, בין המיידי לתהליכי. אני מקווה למצוא את השפה הויזואלית המיוחדת לי.
הנושאים שמעניינים אותי ביותר הם טבע האדם, החברה, האבסורד. תמונות שאני מצלמת ברחוב הן בעבורי נסיון לתפוס את הרגעי שבין האישי והכללי. הפורטרטים שאני מצלמת מאפשרים לי לגעת בתחום האינטימי יותר, לחשוף ולהיחשף.
האמנות סובבת אותי בכל מקום בו אני נמצאת. לא בהכרח האמנות הפלסטית, אלא גם מוזיקה (ישנה כחדשה), קולנוע, מחול, ספרות. אמנים רבים משפיעים עליי, ביצירתם הויזואלית וכמו כן בצורת החשיבה. מרתקת אותי הדרך בה רוברט פרנק מתבונן, הדרך בה דיאן ארבוס מבחינה, בה מארסל דושאן מתבדח, אנדראס גורסקי מעביר ביקורת, לוסיאן פרויד מדייק.
זה מה שאני רוצה להיות, זה מה שאני רוצה לעשות.
Centre Pompidou 
Jardin de Luxembourg
Café Paul et Gwena 
רוני ועלמה, יום העצמאות
תערוכה של בולטנסקי בגראנד פאלה, מתישהו נורא מזמן
פגשתי שם את תמרה ארדה, אמנית וחברה שהשתתפה בארטישוק, שהשיחה איתה, למרות שלא היו לה שום משמעויות נסתרות, היתה בשבילי משב השראה מסוים, ככה לראות חיים של מישהו אחר שהגיע לפריז כדי ליצור. אז הנה עבודה שלה, בכבוד.
